הלכה על משלי 23:26
מחזור ויטרי
ת"ר רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ואעפ"י שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו. את שכיון לבו יצא ואת שלא כיון לבו לא יצא. אין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב. שני (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ואו' תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה (משלי כ״ג:כ״ו): תניא נמי הכי. היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול השופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אע"פ שזה שמע וזה שמע. זה כיון ווה לא כיון: נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע. נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע: כשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב. ר"ג אומר שליח ציבור מוציא הרבים ידי חובתם: תניא אמרו לו לר' גמליאל לדבריך למה ציבור מתפללין. אמ' להם כדי להסדיר שליח ציבור תפילתו. אמ' להם למה שליח ציבור יורד. אמרו לו להוציא את שאינו בקי. אמ' להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מודים חכמים לר"ג: כי אתא רבין א"ר יעקב בר אידי א"ר שמעון חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy