Chasidut על משלי 25:1

ולכן אמרו חז"ל (שם ט', ח') בפסוק והנה טוב מאוד, טוב זה מדת הטוב, מאוד זה מדת היסורין וכו' כי מאחר שבמדת הטוב לבד קשה לו לאדם להתחזק כראוי בה' אלהיו כי (דברים ח', י"ד) ורם לבבך ושכחת וגו', או (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים וגו', ועל ידי היסורין הנה הוא שב ומתחזק ומתקרב אל ה' כאומרם ז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין מקרא אני דורש (מלכים-ב כ"א, א') בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו' ויעש הרע וגו' וכתב (משלי כ"ה, א') גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה, וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו, לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"ב) וכהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו וגו' הא למדת שחביבין יסורין עד כאן. ואמרו (ברכות ה'.) מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם, הרי שהיסורין הנם באמת חביבין וטובים המיפים למדת הטוב ועל ידי שניהם כוחם יפה להתחזק אדם בה' אלהיו ולקבל כל הטוב ממנו עם מעט היסורין, והוא דמיון לאחד שאוכל בשר הנה בשר לבד טוב הוא אבל אינו טוב מאוד כי אם כשאוכל עמו מעט ממינים המרים ואז הוא טוב מאוד והבן, ואמנם כי זה הוא כשהוא במדה ובמשקל שלא יקח מדברים המרים יותר מדאי וכן בזה כשאין מתערב בחסדים מכוחות הדינים כי אם מה שהוא מן ההכרח לשלימות יופי הדבר, ואולם כשמאדים קצת יותר ממה שמוכרח לשלימתו אז נתגבר מדת הדין בעולם ומתנהג העולם בדין וצריך לתיקון. ולזה רמזו חז"ל (סנהדרין לז. ועיין בתוספות שם) שאמרו בפסוק (שיר השירים ז', ג') סוגה בשושנים, כשאומרת לו כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש, ולכאורה אין זה כל כך שבח ותהלה לפאר עם קדוש ישראל שפורשין עצמן מאיסור כרת, ורומז לזה שמיד כשרואה איש הישראלי שגרם על ידי מעשיו להתגברות מעט דין על הרחמים יותר מן ההכרח לשלימותו ונעשה בחינת שושנה אדומה שהיא אדומה קצת יותר מן הראוי אז מיד הוא פורש מזה ויראה לתקן שלא יהיה אף מעט אדום יותר מן הראוי כי אם בבחינת הטוב מהאושר האמתי שיהא ממוזג כמה שצריך להדרת יופי הטוב וזה השלימות וכבר כתבנו מזה במקום אחר.