Chasidut על משלי 25:2

הביאו לפניו מטבל בחזרת וכו' (פסחים (קי"ד.) מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו וכו' מה נשתנה הלילה הזה וכו' (שם קט"ז.) איתא בזוה"ק (הקדמה א':) ר' אלעזר פתח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם לאן אתר. לאתר דכל עיינין תליאן לי' ומאן איהו פתח עינים ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא אלה ומאן איהי מ"י וכו' ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא אקרי מי דהא לעילא לית תמן שאלה והאי קצה השמים אקרי מ"י. ואית אחרא לתתא ואקרי מ"ה מה בין האי להאי אלא קדמאה סתימאה דאקרי מי קיימא לשאלה כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין כיון דמטי תמן מ"ה. מה ידעת מה אסתכלתא מה פשפשתא הא כלא סתים כדקמיתא (עיין בספר תפארת החנוכי הק' בביאר הקדמת זוה"ק שם) הנה כל היכא דאיתא השתנות בהזמנים והאדם מתחיל להכיר איזה שינוי נקרא פתח עינים ואז קיימא לשאלה מי ברא אלה הייני מי עשה זאת השינוי וזה נקרא קטנות ואח"כ שמנהיר לו השי"ת בינה להבין מי עשה זאת השינוי אזי מתחיל האדם לחקור ולישראל מה היינו מה הוא הכבוד שמים שנתפשט ונתגדל מזה ההשתנות כמו שנאמר (משלי כ״ה:ב׳) כבוד מלכים חקור דבר. וכמבואר בזוה"ק (שם) כיון דמטי תמן מה וכו' וזה נקרא גדלות וכאן הגדלות הי' קודם כדאיתא בכתבי האר"י הק' ז"ל שבזה הלילה הי' מוחין דגדלות קודם מוחין דקטנות היינו כי גדלות הוא כמו מי שמבין דבר מחמת שיש לו שכל גדול בלי שום יגיעה כלל אכן מחמת שהי' בלי יגיעה כלל יכול בנקל לשכוח הדבר לא כן מי שהבין דבר מחמת יגיעה נקבע הדבר בלבו שאי אפשר לו לשכוח אף שזה נקרא קטנות אכן בכל זאת נקבע הדבר בלבו כיתד שלא תמוט והישועה של פסח נקרא גדלות מחמת שפתח להם השי"ת מעתיקא ושכונתא באבהתא נטלא כדאיתא בזוה"ק (בשלח) וכמו שאנו אומרים בתפלה ובקידוש אשר בחר בנו מכל עם שזה הי' מרצונו הטוב בלי שום אתערותא דלתתא וזה נקרא בזוה"ק אורח דילוג כי דברי תורה עדיין לא הי' אז רק שפתח להם השי"ת שישראל עלו במחשבה וכדאיתא שם בזוה"ק בעתיקא תלי' מלתא וכאשר הישועה הוא רק מצד השי"ת זה נקרא גדלותגם טיבול הכרפס שאנו אוכלין מורה על גדלות כי ירק גדל על כל מים וזה מורה על רצון ואהבה מצד השי"ת עצמו וע"ז נאמר (משלי ט״ו:י״ז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו היינו שהאומות לוקחים הטובה בגודל התפשטות אבל ישראל הוא כל מגמת חפצם רק באהבת הנותן הנמצא בהטובה לזה מסתפקים עצמם בירק שניכר שם אהבת הנותן ולזה הירק יען שאין בו רק מעט פעולת אדם לכן אחר שנתיישן נמשך הטעם ממנו ונכמש לא כן התבואה מחמת שיש בה הרבה פעולת אדם אינו נתיישן כ"כ מהרה להפסיד את טעמה והטיבול מורה על גדלות כי רומזין בזה על גודל הכרה דע מה למעלה ממך וכמו שמפרש רש"י ז"ל (יחזקאל כ"ג) על מלת סרוחי טבולים יתירי כובעים גדולים וכו' וזהו כוונת מאמרם ז"ל (שם) וכאן הבן שואל אביו מה נשתנה וכו' וכאן דווקא היינו כיון שנפתח להם אור הגדלות וזהו בחינת בן אז יודעים היטב מי ברא אלה היינו מי עשה זאת ההשתנות רק הבן שואל מה נשתנה היינו מה מגיע להשי"ת מזה ההשתנות כלומר מה הוא הכבוד שמים מהלבושים שהעמיד השי"ת בעולם שעל ידם יוכל להתגדל כבוד שמים כי האדם צריך לברר עצמו אח"כ איך שהוא בן להשי"ת כדי שיהי' נקרא יגיע כפיך ומפאת זה שמברר אדם ומיגע א"ע נשאר בלבו בקביעות לעולמי עד:

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלֹקִים, אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כ״ה:ב׳): כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר; וְהַכֹּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה, וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה.

ז', תדע ששם אהיה מרמז תמיד על המוחין, ואלק"י ישראל הכוונה מוחין דזעיר אנפין, כן הוא בספר שערי גן עדן. ומעתה בין תבין את אשר לפניך להיות גלות יון בקליפה נגד הזעיר אנפין, על כן היה כל מגמתו ברשעת הקליפה למנוע המוחין והארת אבא ואמא מזעיר אנפין הנקרא ישראל כנודע, ומעתה בקל תבין וחשך זה מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל, עיין בהקדמה ב' ותבין הכוונה שרצו להגביר הדינין בחשכות העינים כביכול, (ולזה תמצא גם כן רמז נכון ב' פעמים עי"ן, בגימטריא עשרה הויות. קרן השור, בגימטריא עשרה אלקים עם הכולל, והבן). לכך היה הנס באור היפך החשך, כענין כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י (ישעיה ס ב), והבן. ומעתה בין והתבונן עוד מה שאמרו כתב"ו, היא בחינת השפעה מבינה עיין בהקדמה ג', על קר"ן השו"ר היא בחינת כח הבינה שמשפיע המוחין לזעיר אנפין, שאין לכם חל"ק היינו כללות מוחין דזעיר ונוקב', המושפעים כולם באלקי ישראל, בין והתבונן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב והמשכילים יבינו, והכוונה רצו לסלק המוחין מזעיר אנפין, ורצו להעביר דת לישראל כענין חטא העגל, וייקץ כישן אדנ"י כגבור מתרונן מיין ויך צריו אחור חרפת עולם נתן להם (תהלים עח סו), ועוד יש בזה הענין דברים מופלאים בחכמה שמתי מחסום לפי. (ויש עוד רמזים קר"ן השור, הכוונה מילוי שור שהוא הקרנות של אותיות שור כזה י"ן ו' י"ש בגימטריא עשו, שרמז שהם המתחילים בהעברת הדת, ומלכות רביעית המתארכת עלינו זה כמה ימים, עשו לנו כהנה וכהנה הרעו לנו מכל מלכי אדמה. עוד יש רמז קרן השור, הם אותיות שאחר אותיות שור מכונים בשם קרנו"ת, ואותיות אחר שור תז"ש, בגימטריא השבת, שהוא חלק לישראל ורצו לבטלו כנודע (מגילת אנטיוכס). ומילוי שו"ר כנ"ל, בגימטריא זו י"ב חדשי הויה עם הכולל, שרצו לבטל חדשים מישראל שהם דמיון י"ב צירופי הויה כנודע, והם רצו לבטל כנודע מרז"ל, וזהו אין לכם חלק וכו'. עוד אותיות שאחר אותיות שו"ר, בגימטריא הברי"ת המיל"ה, שרצו לבטל מישראל כנודע, וזה אמרם אין לכם חלק, ברוך אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים). על פני תהום, זה מלכות הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, לפי הקדמות הנ"ל מלכות הרשעה מנגדת למלכות שמים. והנה בספר מאורי אור כתב בזה הלשון, חקיר"ה מצד המלכות ז' חקירות, כי שם החקירה מותרת עלמא דאיתגלייא, והבן כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה ב). והנה במלכות הטמאה אין לחקור ואין לדרוש, כי יש לחוש פן יתפתה אחריה, ושלמה הזהיר (משלי ה ח) הרחק מפתח ביתה, וכן צריך להרחיק ממלכות הרשעה, וכל הנוגע בה וכל הלומד לבניו לשון נכרים וחכמת החיצוניות, כאלו מלמדו כל עבירות שבעולם, כי כמו שמלכותא קדישא היא באר מים חיים וכל הנחלים הולכים אל הים, כן מלכות הטמאה שואבת כל מיני טומאות ובתר דעבדת ניאופין מכל זיני מסאבא יהיבת שיורין לבעלה, על כן יותרת הכבד נק' בין והתבונן כל הנוגע בה לא ינקה, ומי שמבקש לו חיות ופרנסה במקום המיתה, כופר בעיקר ואין לו חלק באלקי ישראל, ובודאי נשמתו מעמלקים אשר הם היו בערב רב ומתאכזר על ישראל, השומע ישמע ותבא עליו ברכת טוב, ויזכה לראות בנחמות ישראל בעת תשוב המלוכה לאכסניא שלה ויתרומם קרן ישראל: