Chasidut על משלי 25:14

ובהיות כן החיוב על כל איש הישראלי לחפש אחר מעשיו, ובמה שנמצא בדרז"ל שהגשמים נעצרים עבורם ולשוב מדרכיו. ואמרז"ל (תענית ז:) אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בעון גסות הרוח אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול תורה אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. עוד אמרינן (תענית ח:) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין בשביל איש מתהלל במתת שקר, וצריך כל אדם לפשפש אם יש בידו מאחת מהנה וצריך לשרש אחריו. וארז"ל (יבמות ע"ח:) בפסוק (שמ"ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה וישאל דוד בה', והוקשה לרז"ל מדוע לא שאל מיד, ואמרו שנה ראשונה אמר שמא עובדי עבודת גלילים יש בכם (ובכללו חילול שבת דשקול בכל הש"ס לע"ג) שניה אמר שמא עוברי עבירה יש בכם שלישית אמר שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם בדקו ולא אשכחו לכן וישאל בה'.

ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.

להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי חי"ת י"ז). הנה תיבת יש, היא משולל הבנה ודרשת רז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) ידוע, וגם אני אענה חלקי. וגם לפרש הכפל ואוצרותיהם אמלא. והנ"ל דאוצרותיהם אמלא קאי על עולם הזה דאוכלים הפירות בעולם הזה, כמ"ש (ישעיה ג י) אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. והנה כבר הקדמנו בדרושים שהשי"ת שומר תורתו כמבואר בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו את משמרתי. והנה ידוע דהיום לעשותם כתיב (דברים ז יא) ודרשו למחר לקבל שכרם (ע"ז דף ג'.). וגם דרשו (דב"ר פ"ג א') והיה עקב (דברים ז יב), שכרו בעקב. הנה יש להבין הלא הפירות בעולם הזה הם אגר נטר, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב), והשי"ת שומר תורתו. אך ידוע הגמרא בפרק איזהו נשך (ב"מ ס"ב ע"ב) בסוגיא דאין לו יין, דבלא יצא השער אין פוסקין, או בבא לחוב בדמיהן אין פוסקין אף ביצא השער, דהוי ריבית בנתיקר, אבל ביש לו, לא הוי ריבית אף בלא יצא השער. ואף בבא לחוב, דכיון דיש לו, נקנה לו תיכף וברשותיה אייקר, עיין שם. והוא הדין נמי אם לא היה השכר בנמצא, לא הוי נקנה תיכף, והיו הפירות אגר נטר, מה שאין כן כיון שהוא בנמצא, תיכף נקנה להעושה מצוה, ובכל מקום שהוא דידיה הוי, ואין כאן אגר נטר רק מתנה בעלמא לאוהביו, וזה ברור. והיינו להנחיל אוהבי יש, דהיינו עולם הבא שאין לו הפסק, כדאיתא במסכת ב"ב (כ"ט ע"ב) דירושה אין לה הפסק, ולכך דרש (זבחים קי"ט ע"א) ואל הנחלה (דברים יב ט) זו ירושלים, ולכך אוצרותיהם אמלא בעולם הזה ולא הוי אגר נטר כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש (משלי כ"ה י"ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, שדרשו רז"ל (תענית דף ח' ע"ב) על הפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים. ונ"ל דהא כתיב (ויקרא כו ג-ד) אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ד) ונתתי גשמיכם בעתם, וכן (דברים יא יג-יד) והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' (דברים יא יד). והנה זה לא הוי רק הפירות, דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואף על פי כן לא הוי אגר נטר מהאי טעמא שכתבתי, והנה רש"י (ד"ה) ותוס' (ד"ה אע"פ) הקשו שם בפרק איזהו נשך, דמה מהני ביש לו הא לא משך. ותירצו כיון דאם חוזר בו קאי במי שפרע, הוי ברשות דלוקח, עיין שם. ונמצא מחמת דצריך לקיים מוצא שפתיו, הוי ברשות דלוקח. והנה בנידון דידן דמן הדין לא היה מגיע שום שכר דמי הקדימני וגו' (איוב מא ג, ויק"ר פכ"ז ב'), רק דהבטיח הבורא ית"ש ליתן שכר בחסדו באמרו והיה עקב וגו' כמו שדרשו רז"ל, וכן בפסוק היום לעשותם וגו'. והנה אין כאן שום קנין רק דבורו ית"ש, וידוע (סנהדרין צ' ע"א) דכל דרכיו ית"ש מדה כנגד מדה, ונמצא דאם האדם מקיים מוצא שפתיו, אם כן על ידי זה לבד הוי ברשותו, מה שאין כן אם אינו מקיים מוצא שפתיו, אם כן על ידי זה לבד לא הוי ברשותו, ואם כן ממילא דהפירות הוי אגר נטר, ולכך כשמתהלל במתת שקר, אם כן אינו מקיים מוצא שפתיו, גשם אין דהוא מהפירות, והבן כי נכון הוא בס"ד. לעשותם ולא מחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן, אם כן יום עולם הזה הוא להעשיה, ויום מחר דהוא עולם הבא ליטול שכר. והיינו (שמות טז ד) דבר יום ביומו, דהיינו כל יום דידיה, דהיינו עולם הזה דידיה דהיינו העשיה, ועולם הבא דידיה דהיינו קיבול שכר, ולא שיכנס אחד לתחום חבירו, ומפרש מה העשיה שיש באכילה, לזה אמר למען אנסנו, והבן זה. והנה כבר אמרו רז"ל (יבמות דף י"א ע"ב) דבכל מקום אף דאתא לדרשה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רק דמשנה קצת להורות על הדרשה, ומכל מקום הפשוטו נשאר על מכונו, דדבר יום ביומו היינו מצות אל יותירו וגו' (שמות טז ד) כמו שפירש רש"י (ד"ה דבר), וכפלים לתושיה תפוחי זהב במשכיות כסף. והנה ידוע מהגמרא דהיו בעלי גמרא דלא ידעו מזה הכלל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כמו שאמר ר' כהנא (שבת דף ס"ג ע"א), ועיין ביבמות (דף י"א ע"א) הא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכו'. והנה באמת כבר האמינו בנבואת משה, כמו שנאמר (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אך ידוע דהדבור הנאמר בתורה נאמר לו בפירוש, וכן פירש רש"י בעל פה היינו אחר שניתנה לו התורה, אבל קודם יתכן דהיה בדרך שכתב הרמב"ם במורה נבוכים דהנביא ראה או שמע, ותיכף נשפע על שכלו והשיג בבירור גמור הכונה, והבן. והנה משה אמר להם הדבר ופירושו, ויתכן דרשעי הדור הגם שאינם יכולין להכחיש נבואתו, מכל מקום אמרו שטועה בביאורו והם חכמים יותר ממנו, והוטב בעיניהם בפירושו הנסתרת הנ"ל, ואמרו שאין בו הפשוט כלל כדי לבטל מן המצות. והיינו לדעתי גם כן אחר קיצץ בנטיעות (חגיגה דף י"ד:), דהיינו הפשוטו שעליו הפרי שהוא הפנים, והוא לקח רק מפריו והבן זה, על כן נטרד. והיינו ולא שמעו אל משה (שמות ו ט), דהציוה מהשי"ת קבלו, אבל לא שמעו אל משה שאמר להם משה אל יותירו דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. והנה כבר ביארתי דהשבת הוא מעין עולם הבא, ובזה חיי עולם נטע בתוכינו, דנשמת ישרא נתעצמו בהשבת כנודע, והוא מופת על עולם הבא לישראל, והיינו אות היא ביני וביניכם (שמות לא יג). ועל פי זה יובן אמרם (במסכת שבת דף יו"ד) אמר הקב"ה לישראל מתנה טובה יש לי וכו', מתן שכרה לא עביד לאגלויי, וקשה אם כן כל המצות נמי דלכולם יש שכר, וכבר דרשו (דב"ר פ"ו ב') נעו מעגלותיה וגו' (משלי ה ו). ולפי מ"ש אתי שפיר ודו"ק דהראה להם עין בעין כי שבת מעין עולם הבא, ובזה נודע להם מהות עולם הבא ומהות מתן שכרן של כל המצות, והבן. והשתא מבואר המדרש דבאמת לא היה צריך לומר להם מצות שבת רק קודם השבת, רק אז שהותירו דחשבו שאין בו רק הפירוש הפנימי, וירם תולעים ונתגלה שיש בו פירוש הפשוט, אם כן יש לחוש דיחזיקו עצמם באפיקורסים, רק ההיפך שיאמרו שאין בו רק הפשוט ויכחישו בעולם הבא והוא מי"ג עקרים, על כן ראוים היו שאז יאמר להם מצות שבת, כמו שאמר לו השי"ת מתנה טובה וכו' וכמו שפירשתי. והיינו בבית גנזי עין לא ראתה (ישעיה סד ג), דנגנז מעין כל והוא עולם הבא אור הגנוז, וידעו מעולם הבא, לכך אמר אז דהיה עת ראוי לכך ולא קודם, מיד נתקצף ושכח, והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.