פירוש על משלי 25:14

נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינ' באה:

נשיאים ורוח. הנה האיש המתהלל במתן ולא יתנהו ר''ל שיראה עצמו חפץ לתת ולא יתן דומה לעננים ורוח כשיבואו שיבטחו הרואים שיהיה מטר ואחר זה לא יהיה מהם גשם והנה גנה זה החלק מהדבור כי הוא מגונה מאד:

והנני מוסר לך שני כללים למצא חן בעיני מלך ושרים אחד שלא תלך בידים ריקניות כי אם תקח מן הבא בידך והלכת אליו ולא תאמר הלא טוב הדבר לאמר לו הנני מוכן לשלח הרבה מוהר ומתן שעל ידי כן יחשוב שארבה לשלוח יותר מאשר יראה בעיניו אם אביאנו עתה כי דע אפוא כי אין צריך לומר אם הכנותיו לרעתך כי אם אפילו אם יהיו להיטיבך ימנע טובו אם לא תמלא עינו כי כנשיאים ורוח שהם הכנות המטר וגשם אין כן הוא איש מתהלל לאמר שירבה לשלוח כיד המלך והיא מתת שקר כי איננה מתת בעצם אחר שעל ידי כן עושה חפצו נמצא כנוטל שכרו ולא מתנת חנם או שכעת היא שקר כי אז ימנע מגשם טובו: