Chasidut על משלי 25:28

או יאמר בפשיטות יותר, כי שלמה (משלי כ"ה כ"ח) המשיל בעל הלשון לעיר פרוצה אין חומה מכח היקף החומות, ואם כן ידיעת ההפכים בשוה, והשומר הוא נקרא עיר מבצר אשר לו חומה, ולכך הוא מדה כנגד מדה מי ששומר החומות יכנס לפנים מן החומה, ומי שפורץ ידחה לחוץ והבן זה, ועיין מ"ש בפרשת וארא על המדרש (שמו"ר ז' ד') עתידה גן עדן שתצעק עיין שם, והמבואר בזה כי שומרי התורה השכר לו בעצם, מה שאין כן זה שיגיעו אחרים יאכל, וזה מאמר דוד (תהילים ל״א:כ״ב) ברוך ה' כי הפליא חסדו לשון הפרשה, (כאמור ולך ה' החסד שהוא על השכר), לי דייקא דהיינו בעצם, ולא שרק אירש מה שהפליא לאחרים, והיינו בעיר מצור עיין רד"ק דמצור לשון חוזק, דהיינו אצל השומר החומות, ולא נתחברתי לעיר פרוצה ללבוש הטלית שאינו שלו, (כי בי"ת משמשת לפעמים במקום אצל), ואפשר שמזה הטעם קורא שלמה עיר פרוצה וגו', כי הוא הפורץ חומת העיר בהבליו, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה, ובשיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ הוא המביא לידי ביטול תורה, ובזה איש את רעהו יעזורו וחוטא ומחטיא כי טבע האדם להמשך אחר זה. והנה זה שקונה עולמו על ידי פעירת פי חבירו, הוא ברגע אחד, כמ"ש החכמים על המאמר (קידושין פ"ב ע"א) טוב שברופאים וגו'. וכן נאמר על מאמר (אבות פ"א מי"ז) ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, (הובא לקמן בפרשת מצורע ד"ה זאת תהיה באר היטב), והבן. (והנה יש להוסיף בזה המאמר ולאמרו באופן אחר, כי כיון שנתגדל בין החכמים לא מצא הטוב לגוף מהשתיקה, כי הם לא יחרפהו והבן), ואם כן לכאורה יש לזה מעלה גדולה, אך איננו נצחי, מה שאין כן הנהנה מיגיעו כפו. וזה אמרו (תהלים לא כג) ואני אמרתי בחפזי לעומת זה נגרזתי מנגד עיניך דייקא, שכבר הוא נגד עיניו ואחר כך נגרז והבן, ועל פי זה יובן אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (תהלים קמ יד), והבן.

ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו וכו' ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר לו חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל. הפרשה הזאת מבתי ערי חומה מורה שידע האדם כי אף שנתבארו עניני יובל שיש זמן ועת לכל, ואף שחטא האדם נגד הש"י לא לעד יקצוף עליו. והפרשה הזאת מורה כי כל זה הוא רק כשאדם יחטא בדברים שבין אדם למקום ויגרום מידת הדין שימכור מאחזתו או ימכר לעבד לא יהיה לצמיתות ובשנת היובל יצא, ואיש אל אחזתו ישוב, אבל אם יגרום לאדם מדות הדין מחמת עבירות שבין אדם לחבירו, ועיקר באם יחטא ח"ו ויבייש את האדם בדיבורו, וזה מורה הפסוק ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה כי הלשון נקרא מושב עיר חומה כמאמר (המדרש) (ערכין ט"ו:) שתי חומות נתתי לך, ועי"ז יוכל ח"ו האדם למכור ולהפסיד כל זכיותיו וחבירו יקנה אותם, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ה,כ"ח) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. והעצה היעוצה בזה כי יפייס את חבירו בתוך השנה ועל זה נאמר ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל וקם הבית אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, היינו שאם לא יפייס את חבירו ישארו זכיותיו ביד חבירו לצמיתות עולם, וזה פירוש הקרי והכתיב מאשר לו חומה, כי האיש אשר אין מעצור לרוחו נקרא אשר לא חומה, וזה שיש לו מעצור לרוחו נקרא אשר לו חומה, וזה שישארו כל זכיותיו של האיש אשר אין לו מעצר לרוחו ביד האיש אשר עצר את רוחו ושתק לו.