Chasidut על משלי 25:5

כִּי בַּלַּיְלָה הַמַּלְכוּת בְּגָלוּת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי אֲרִיכוּת יָמִים, הַיְנוּ בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת חֲסָדִים וּבַלַּיְלָה דִּינִים מִתְגַּבְּרִין וְעַל-כֵּן אָז הַסְתָּרַת הַדַּעַת וְעַל-כֵּן הַמַּלְכוּת נִתְקַטְּנָה אָז וְיוֹרֶדֶת בֵּין הַתַּחְתּוֹנִים, כִּי עִקַּר הַדַּעַת מְקַבְּלִין מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת (איכה ג׳:מ״א) נִשָֹּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם וְכוּ' וּבַלַּיְלָה אֵין רוּחַ הַדּוֹפֵק מְנַשֵּׁב כָּל כַּךְ וּתְנוּעַת הָאֵבָרִים כְּבֵדִים בַּלַּיְלָה וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבֵּר אָז הָעַצְבוּת רוּחַ, בִּבְחִינַת (תהילים ל׳:ו׳) בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי. וְעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא עַל הַיָּדַיִם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּחִינַת עצבון יָדַיִם וְכוּ' וְעַל-כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁאָז מִתְחַדֵּשׁ הָרוּחַ וְחוֹזְרִין וְנִבְרָאִין כָּל הָאֵבָרִים וְאָז נִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת רוּחַ בִּבְחִינַת (שם) וְלַבֹּקֶר רִנָּה וְחוֹזֵר רוּחַ הַדּוֹפֵק לֵילֵךְ כְּסֵדֶר בְּכָל הָאֵבָרִים וְהָעִקָּר בְּהַיָּדַיִם, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי שָׁם הִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הָעַצְבוּת רוּחַ כַּנַּ"ל וְכֵן לְהֵפֶךְ עַתָּה נִמְשָׁךְ לְשָׁם הַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְקַדְּשָׁם וּלְטַהֲרָם. וְהַטָּהֳרָה הוּא בְּמַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים בְּחִינַת דַּעַת (א) וְאָז עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לִבְנוֹת אֶת הַמַּלְכוּת, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת (שיר השירים ב׳:ו׳) שְֹמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ וְכוּ', הַיְנוּ עַל-יְדֵי רוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁבַּלֵּב שֶׁנִּמְשַׁךְ אֶל הַיָּדַיִם עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְנַשְֹּאָם אֶל הַשָּׁמַיִם וּמִשָּׁם מְקַבְּלִין דִּבּוּרִים בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל וְזֶה פֵּרוּשׁ (ברכות טו), כָּל הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ קִבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין אֶת הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בִּקְדֻשָּׁה וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם שֶׁהָעִקָּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת לְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר אֶת הָעָם כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ה:ה׳) הגו סיגים מכסף וְכוּ' הגו רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאוֹ "בְּחֶסֶד" דַּיְקָא. כִּי עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁצְּרִיכִין לִטֹּל הַיָּדַיִם בִּשְׁתֵּי פְּעָמִים קֹדֶם הַנְּקִיּוּת וְאַחַר כָּךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְגָרֵשׁ אֶת הָרַע כִּי אִם עַל-יְדֵי הַדַּעַת, כַּמְבֹאָר שָׁם וְעַל-כֵּן צָרִיךְ קֹדֶם לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים וְעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה, הַיְנוּ לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל הַקְּלִפּוֹת הַמַּעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ נִמְשָׁךְ אֲרִיכוּת יָמִים בְּחִינַת דַּעַת, כַּמְבֹאָר שָׁם וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שֵׁנִית אַחַר כָּךְ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת וַאֲרִיכוּת יָמִים זוֹכִין עַל-יְדֵי שֶׁמְּגָרְשִׁין וּמְפַנִּין אֶת הָרַע כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הֲנָחַת תְּפִלִּין אַחַר כָּךְ, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמְּטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אֲזַי יְכוֹלִין לְנַשְֹּאָם בִּבְחִינַת (דברים ל״ב:מ׳) כִּי אֶשָֹּא אֶל שָׁמַיִם ידי, בְּחִינַת (תהילים קל״ד:ב׳) שְֹאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וְנִמְשָׁךְ מֵהַיָּדַיִם דַּעַת לְתוֹךְ הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְנַעֲשָֹה מִזֶּה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם מֹחִין וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד), הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹכֶה לְחַיִּים וְזֶה פֵּרוּשׁ (שם כד), "מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ", הַיְנוּ מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְדַעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַר ה' וּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, הַיְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת (שם) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, כִּי עַל-יְדֵי בַּר לֵבָב הוּא נְקִי כַפַּיִם, בְּחִינַת (איכה ג׳:מ״א) נִשָֹּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם וְעַל-יְדֵי זֶה יוּכַל לַעֲלוֹת בְּהַר ה' לִזְכּוֹת לְדַעַת, בְּחִינַת (דברים ל״ב:מ׳) כִּי אֶשָֹּא אֶל שָׁמַיִם ידי, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, שֶׁעוֹלָה וְנַעֲשָֹה מִמֶּנּוּ חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. (ב) וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אורח חיים סימן ד' סעיף ג') שֶׁאָסוּר לִגַּע קֹדֶם הַנְּטִילָה אֶל הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַמְקַבְּלִין אוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ הַשֵֹּכֶל. וְהַקַּבָּלָה הוּא מֵהַיָּדַיִם וּכְשֶׁהַיָּדַיִם טְמֵאוֹת יְכוֹלִין לְקַבֵּל לְהֵפֶךְ ח"ו, מֵאַחַר שֶׁקַּבָּלָתָם מֵהַיָּדַיִם כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי מַה שֶׁנִּפְנָה וְנָטַל יָדָיו וְהִנִּיחַ תְּפִלִּין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְְתָּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" שֶׁאֲפִלּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִמֶּנּוּ וְלֵית אַתַר פָּנוּי מִינֵיהּ וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (עקב דף רעג) וְצָרִיךְ לארכא בד' דְּאֶחָד, הה"ד (דברים י״ז:כ׳), "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ". הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא ד' דְּאֶחָד הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁהוּא הַדַּעַת לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות טו), כָּל הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ קִבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמַסְקוּ שָׁם, שֶׁנֶּחֱשָׁב גַּם כֵּן כְּאִלּוּ טָבַל, כִּי זֶה בְּחִינַת טְבִילָה בְּחִינַת מִקְוֶה, בְּחִינַת דַּעַת עֶלְיוֹן וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל, כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם, עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" הַנַּ"ל וְתָבִין הַדְּבָרִים, כִּי כָּל זֶה נִכְתַּב בְּקִצּוּר וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין הֵיטֵב הַדְּבָרִים כִּי אִם אַחַר הָעִיּוּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בספר שפת אמת על הפסוק (משלי כ״ה:ד׳) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, (משלי כה ה) הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו, בשם המקובל המפורסים מו"ה משה אסטראר מבראד זצ"ל וז"ל: הנה לפני אותיות מלך הן אותיות כלי, ר"ת כ"הנים ל"וים י"שראלים, ואם תמלא אותיות כלי כזה כ"ף למ"ד יו"ד, עולים קצ"ד כמנין צדק. אך אם יש רשעים מפרידים בכלי וצריך להסירם, ואם כן כאשר הגו סיגים מכסף יצא לצורף כלי, כן הגו רשע לפני מלך שיהיה כלי נחמד ומתמלא, ואז עולה קצ"ד כמנין צדק. וזהו ויכון בצדק כסאו, עד כאן מצאתי עכ"ל. והנה הוספתי נופך על דבריו, על פי מ"ש הרמב"ם (מורה נבוכים) דמלא הוא לשון שלמות, לכך אם הכלי היא מצורף, היא בשלמות שאין בה חסרון אם כן הוא במלואה, מה שאין כן כשיש בה חסרון אין בה מילוי, והבן. והנה הובטחנו הבורא ית"ש (ישעיה א כה) ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך, היינו המינים והאפיקורסים שהן הפסולת שאין להם תקנה בתשובה, שנאמר (משלי ב יט) כל באיה לא ישובון וגו', וכשיאבדו מתוך הקהל אז יהיה הכלי במלואה ויהיה צדק, אז יבא משיח צדקינו ויהיה צדק איזור מתניו (ישעיה יא ה), ולכך הרמז כלי, אחר כך מלך. והנה ידוע דהמצות הם תקונים, והנה ישראל נמשלו לשמן זית, כמו שדרשו רז"ל (מנחות נ"ג ע"ב) בפסוק (ירמיה יא טז) זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך וטעם רז"ל ידוע, ועוד טעם איתא במדרש (שמו"ר ל"ו א') דשמן זית אין מתערב בשאר משקים. והנה הפועל דמיוני של שמן זית זך הוא שיהיה הכלי מצורף ברוב רחמיו וברוב חסדיו, ועל ידי זה יבא משיח, ועל פי זה מבואר המדרש, והבן.

(לב:) אין מזכירין מלכות וזכרונות של פרענות. מלכויות כגון (יחזקאל כ׳:ל״ג) חי אני נאום ד' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם וכו' וזכרונות כגון (תהילים ע״ח:ל״ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב וכו' אבל אם בא לומר מלכות של פרענות של עכו"ם כגון (תהילים צ״ט:א׳) ד' מלך ירגזו עמים וכגון (תהילים י׳:ט״ז-י״ז) ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו וכו'. ענין מלכות נקרא, מה שישראל מצידו ממליך את השי"ת, אף שבאמת הוא אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, וכבודו של השי"ת הוא תמיד בשלימות גם בלתי עבודת ישראל. מ"מ הישראל רוצה תמיד להכיר את המלוכה של השי"ת ורוצה תמיד לראות החיבור מן תפיסתו עם אורו של השי"ת, וכדכתיב (תהילים כ״ב:כ״ט) כי לד' המלוכה ומושל בגוים. שאצל האומות נקרא השי"ת בשם מושל, שהם אינם מכירים בתפיסתם שום חיבור עם אורו של השי"ת, רק שהשי"ת מנהיג אותם למעלה מדעתם, שאני אצל ישראל נקרא השי"ת בשם מלך, שרוצים תמיד להכיר בתפיסתם את החיבור עם אורו ית'. וזה הענין שאין מזכירין מלכות של פרענות, כגון אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, שמקודם כתיב שם (יחזקאל כ׳:ל״ב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה היינו שישראל מצידו אינו מכיר בתפיסתו את המלוכה של השי"ת, רק שהשי"ת אומר להם, אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם, שהשי"ת ינהג אותם בהכרח, וזה הוא אצל ישראל פרעניות ממש, מאחר שישראל רוצה תמיד להכיר בתפיסתו את המלוכה של השי"ת. זכרונות, כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, והיינו כי באמת השכל של האדם מחייב שהעונש של האדם אחר החטא היה צריך להיות בלי גבול, כי מאחר שחטא נגד הרצון של השי"ת, שזה הרצון הוא בלי גבול ובלי תכלית, ממילא מחייב השכל שהעונש ג"כ צריך להיות בלי גבול. אך השי"ת ברוב רחמיו וחפץ להיטב הציב שהעונש הוא בגבול, כי באמת השכר של השי"ת לטובה הוא בלי גבול, והיינו במקום שאדם מקיים את רצונו ית', מגביה השי"ת את תפיסתו למעלה עד שנתאחד יחד עם הרצון של השי"ת, וכשם שזה הרצון הוא בלי גבול, כך תפיסתו ומתן שכרו הוא ג"כ בלי גבול. אבל להיפך אצל עונש ח"ו הוא רק בגבול. והוא, כי באמת נגד הרצון של השי"ת אי אפשר לפעול כלום, רק כל ענין החטא הוא רק בתפיסתו, ותפיסתו הוא בגבול ממילא העונש הוא ג"כ בגבול, וזה, ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, שהשי"ת זוכר לאדם שהוא רק בשר, והיינו שהוא רק בגבול ותכלית ולא יענוש אותו רק בגבול. וזכרון כזה הוא אצל ישראל פרעניות, אבל אם בא לומר מלכות של פרענות של עכו"ם, כגון ד' מלך ירגזו עמים, וכגון ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, והיינו כדכתיב (משלי כ״ה:ה׳) הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו, כי מזה שהאומות מרגיזין ומרעישין את הארץ, כדכתיב (תהילים ב׳:א׳) למה רגשו גוים. ומזה הירגזון אומר השי"ת עתה אקום יאמר ד', ומזה שהם מרעישין את הארץ שאומרים עזב ד' את הארץ. מזה בונה השי"ת יותר מלכות שמים בהתגלות. וזה ד' מלך ירגזו עמים, שמהירגזון שלהם יהיה בקרוב ד' מלך. וכן נמי הענין של ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, כי באמת כתיב (תהילים ט׳:ז׳-ח׳) וערים נתשת אבד זכרם המה וד' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. אבד זכרם המה, איתא על זה במדרש (תנחומא תצא יא) זה זכרון של עמלק, כי אין השם שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ומהאבדון שלהם יהיה יותר מלכות שמים בהתגלות, וזה ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, שמהאבדון שלהם יהיה ד' מלך. וזה ענין שאם בא לומר מלכות של פרעניות של עכו"ם אומר, כי מפרעניות שלהם יבנה בקרוב מלכות שמים של ישראל בהתגלות: