Chasidut על משלי 29:11

וכל הארבע בחינות האלו הם הכל צורך גבוה כמו שמפרש שם. כי בחינת הארת החכמה לבינה, הוא הנקרא דרך חלון כי אינה יכולה להאיר פנים בפנים, רק כמאמר הקרא (משלי כ"ט, י"א) וחכם באחור ישבחנה. ועל ידי זה נעשה כמו מסך דק לפי כח המקבל, ולשבח יחשב, כיון שהוא לטובת המקבל האור שאין יכול לקבל רק באופן זה. וענין המסך הוא בעולם הבריאה שהוא פרוס על כל העולם כמו שכתוב שם. והנקב קטן הוא מיסוד למלכות. ומחמת קטנות הנקב אין צריך למסך כלל רק האור כמו שהוא נראה בנקב הקטן.

ונבאר ב' בחינות אלו בכל אדם. הנה ידוע, כי הרוחני לא יקרה לו מקרה הגשמיי אשר בהעתקו ממקום למקום נשאר מקום הראשון ריקן מכל ואין מנוח עוד הדבר ההוא רק במקום הב', אבל הרוחני אינו כך כענין המחשבה והדיבור שאין האדם מדבר אלא מה שיש במחשבתו, רק שבהיות הענין ההוא במחשבה היה נעלם מעין כל ושלשלו למדריגת הדיבור להתגלות ואף על פי כן גוף הענין ההוא עדיין נשאר במחשבה ביתר שאת כי לא יוכל האדם להוציא כל מחשבתו אל הדיבור כי כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט, יא), מה שאין כן החכם יש חכמה במחשבתו מאה פעמים ככה כפי אשר יכול להוציא אל הגילוי בבחינות הדיבור, וזה בחינות ישראל ויעקב. והשתמש יעקב אבינו ע"ה בשניהם, כי בעת התבודדו במחשבתו כאמרם זכרונם לברכה ירבה בשתיקה היה הדביקות נמצא מאד בבחינת המחשבה שהיא נחלה בלי מצרים והיה דבוק בשורש כל השרשים ואז נכלל בחינת יעקב ונתבטל לגמרי בתוך בחינת ישראל ונעשה הכל ישראל לבד כמו האדם כשירבה בשתיקה היינו שמצמצם דיבורו ומעלהו כולו לעולם המחשבה בסוד כך עלה במחשבה שביארנו במ"א והוא בסוד אור חוזר ואז נתעלו כל בחינות הנמוכות אל תוך עולם המחשבה. ממילא ביעקב אבינו עליו השלום שמחשבתו היתה מחשבה האמתיית אשר מעולם המחשבה העולה בסוד הדעת עד אין סוף שורש כל השרשים אז נתבטל בחינת יעקב ונעשה כולו ישראל ויתכן אז לומר עליו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל לבד.

קח את הלוים וגו'. סמך הכתוב את זה למעשה המנורה לצד מה שכתבנו למעלה (באופן השני מפירושי פסוק ראשון) בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני. שחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט, י"א). פירוש כי החכם על ידי בחינת האחור מה שנופל לפעמים ממדריגת עבודת ה' על ידי זה משביח עצמו אחר כך בגודל חרטה ולב נשבר ונדכה, ומזה בא לאהבה עזה אחר כך כרשפי אש שלהבת י"ה לברוח מן האחור ואז מגיע לבחינת קדם קדמתה למעלה לראש. וירידה זו צורך עליה הוא שנתעלה בזה. וכאשר נאמר בשם הבעל שם טוב זי"ע על מאמרם ז"ל (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו פירוש יהא חביב וחשוב בעיניכם השכחה והירידה על רגע מהעבודה כי היכי דתתעתרו על ידי זה בגודל שבירת לב אחר כך באהבה עזה כבורח מן השביה. ונודע אשר זה סוד מה שהיה ארץ ישראל תחילה ביד הכנעני קודם ישיבת ישראל בה. ובת שבע שלא ניתנה מתחילה לדוד. הכל בסוד הזה באחור וקדם להיות חכם באחור ישבחנה שיהיה אחר כך הקדם על השלימות הנאות. ואפשר לומר כי על כן לא ניתנה העבודה מתחילה ללוים רק לבכורי ישראל ואחר כך נתחברו הם הכל בסוד הזה שיהיו קודם בבחינת האחור להגיע אל הקדם. ואכן כי לגודל מעלת קדושת הלוים היה אצלם זה בחינת אחור מה שהושוו אל שאר בני ישראל בשוה שלא נתחברו לעבודת ה' ולא היו נצרכים לבחינת ירידה אחרת למטה מזה. ולזה אמר הכתוב קח את הלוים מתוך בני ישראל. כי זה שהם עתה בתוך בני ישראל בהשוואה אחת עמהם זה להם לירידה נחשב. וכבר מוכנים הם על ידי זה לבחינת הקדם לעלות למעלה לראש אל העבודה בבחינת אחור וקדם כנאמר. ולפי שגם מעשה המנורה רמזה אל בחינת האחור וקדם הנזכר כנאמר שם למעלה לכן סמך לה קח את הלוים שרומז על זה כמדובר.