מדרש על משלי 29:11

כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל (משלי כט, יא), זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְשַׁדֵּיךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סה, ח): מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים.
בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, דְּבֵית רַבִּי יַנַּאי וְחִזְקִיָּה, תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין שִׁשָּׁה נִיסִין הָיָה פּוֹתֵחַ וּמַרְאֶה לָהֶן בְּכָל יוֹם. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר, מִינֵי יְצִיאוֹת הֶרְאָה לָהֶן. רַבִּי יוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר סְעוּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לָהֶן. רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה הֶרְאָה לָהֶם, נֶאֱמַר כָּאן תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, מַה תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר לְהַלָּן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר כָּאן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר בֵּין מִן דִּידֵיהּ וּבֵין לָא מִדִּידֵיהּ מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּת קְבַרְיָיא. מֵהֵיכָן הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ רָשָׁע, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק מְחִיק, סִגֵּל כָּל מָמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בְּמָמוֹנוֹ, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת אָמַר מָה אֲנִי אֲנִיחַ כָּל מָמוֹן זֶה לֶאֱוִיל, עָמַד וְגָזַר וְעָשָׂה סְפִינוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל נְחשֶׁת, מִלֵּא אוֹתָן מָמוֹן וְחָפַר וְהִטְמִינָם בִּפְרָת, וְהָפַךְ פְּרָת עֲלֵיהֶן, וְיוֹם שֶׁעָמַד כּוֹרֶשׁ וְגָזַר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, גִּלָּה אוֹתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, א): כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וגו' וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים וגו'.

וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמשֶׁה, תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לָעָפְרִיִּים. אָמַר לָהֶם לְמָתָא יַרְקָא יַרְקָא שְׁקוֹל. וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, יא): כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, הַכְּסִיל מוֹצִיא כָּל דְּבָרָיו בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁיָּבוֹא לָרִיב עִם חֲבֵרוֹ, וְחָכָם בְּאָחוֹר הוּא מְסַלְּקוֹ. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, הָרָשָׁע הַזֶּה מִשֶּׁהוֹצִיא כָּל עֲצָתוֹ, אַחַר כֵּן חֲכָמוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעָמַד וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִיכָךְ לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה כְּתִיב בּוֹ (אסתר א, ד): בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וגו', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁשָּׁה גִיסִין הָיָה מַרְאֶה לָהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ לְכָל גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר מִינֵי יְצִיאוֹת הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הֶרְאָה לָהֶם, נֶאֱמַר כָּאן (אסתר א, ד): תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, מַה תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר לְהַלָּן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר כָּאן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲצָתוֹ וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵן מַה שֶּׁעָשׂוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם, הֱוֵי: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחְזֹר לִבְרִיָּיתוֹ וְיִבְלַע אֶת תַּנִּינֵיהֶם, מַהוּ וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִּבְרִיָּתוֹ, וּבָלַע אוֹתָן. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמַר: וּמַה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע כָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים לֵעָשׂוֹת מֵהֶן עֲשָׂרָה עֳמָרִים, וְלֹא הָעֳבָה, וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן, מִכָּאן שֶׁהָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן סִימָן טוֹב לַעֲשׂוֹת בּוֹ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְדוֹרוֹת.

‎כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה (משלי כט, יא). הַכְּסִיל מוֹצִיא אֶת כָּל דְּבָרָיו בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא לָרִיב עִם חֲבֵרוֹ. וְחָכָם, בָּאַחֲרוֹנָה הוּא מְסַלְּקוֹ. כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה הָרָשָׁע. וְחָכָם בָּאַחֲרוֹנָה יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן וְגוֹ'. אַהֲרֹן יְהֵא עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים, אֲבָל אַתָּה עֲמֹד כְּנָשִׂיא שֶׁהוּא גּוֹזֵר עַל הַזְּקֵנִים וְהֵן עוֹשִׂין. וְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּסְּנֶה: הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד, טז).