פירוש על משלי 29:11

באחור ישבחנה. כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו ודומה לו משביח שאון ימים (תהילים ס״ה:ח׳) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט):

כל רוחו. הנה הכסיל יוציא כל רצונו ותאוותיו לפועל תכף שיתעורר אליה מזולת שיתישב בענינה אם הוא ראוי שימשך אחריה אם לאו ולזה יקרו לו מזה רעות גדולות ואולם החכם ישקיט התאו' המגונה כשתעלה על לבו באחור ר''ל בשיאחר הוצאתה לפועל עד שיתישב בה אם הוא ראוי אם לאו ובזה האיחור ישקיט התאוה המגונה ההיא או ירצה בזה כי החכם ישקיטנה באיחור ר''ל בשיפנה עורף ולא פנים אל התכונה ההיא וירגיל עצמו בהפכה כי כן תרופת אלו החליים או ירצה בזה כי הכסיל יוציא בפיו כל רוחו ורצונו מאין מעצור בריבו עם זולתו ולזה יאמר דברים רבים ורעים ומגוני' ואולם החכם כשיראה זה הענין מן הכסיל בריבו עמו ישקיט רוח הכסיל בשיפנה אליו עורף ולא פנים ויסור מלפניו:

וכן בפגוש החכם עם הכסיל בחברה או ויכוח או דין הן אמת שכל רוחו יוציא כסיל ויגלה שנאתו עם החכמים כאומרו מי יתן לי חכם ואנשכנו כחמור וכיוצא בדברים אלה ואף על פי כן לא יצר לחכם כי הלא באחור ישבחנה וישקיטנה את רוחו הקשה כד"א משביחי שאון ימים והוא באמור למה תאמר כדבר הרע הזה ושוב אחור והבט מי היו אבותיך הראשונים כי הלא מגזע חכמים אנו כמוני כמוך ואיה איפה דור דעה אנשים חכמים כלם כאחד וכיוצא בהמה אז ישקוט באופן שעם כל הנגדיים אל החכם ימצא מנוח ולא עם האויל כי אין נחת כמדובר: או יאמר כל רוחו כו' ראה מה בין מדת החכם למדת הכסיל כי הלא כל רוחו יוציא כסיל באופן יתחרט לפעמים כי ישמע השומע וישיב גמולו בראשו וחמישיתו יוסף עליו אך החכם כי איזהו חכם הרואה את הנולד ונותן מעצור לרוחו הנה באחור ישבחנה ויהללנה את רוחו באומרו משובחת רוחי שלא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי נמצא שבענין אחור ישבחנה שרוחו לא השיאה את פיו לדבר מה שיתחרט בו: