Chasidut על משלי 29:4

וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים זוֹכִין לִהְיוֹת מֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל בָּאָרֶץ, וְאָז יְכוֹלִין לְהַעֲמִיד וּלְהָקִים הַשְּׁעָרִים שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ. וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ט:ד׳): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ. בְּמִשְׁפָּט דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט, שֶׁהוּא מִשְׁפְּטֵי וְדִינֵי הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד פּוֹסְקִים, שֶׁמְּבָרְרִים מִשְׁפְּטֵי וְדִינֵי הַתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה מֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהַעֲמִיד אֶרֶץ, וְאָז מַעֲמִיד וּמֵקִים וּמְגַלֶּה הַשְּׁעָרִים שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְגַן־עֵדֶן כַּנַּ"ל:

ב וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת כָּל עֲסָקָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיב): יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו,

ולפי שיצחק אע"ה היה מנוקה מכל נגיעה לעניני עוה"ז, לכן היה בכחו להפוך מחשך לאור, לפי שהקריב נפשו להשי"ת, כדאיתא בש"ס (שבת פט.) הא קריבית נפשי קדמך. וזה דאיתא בזוה"ק (שם) דאזדעזע כרסי יקרא דקב"ה אמרה ומה דיפוק חויא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו. כי אם היה השי"ת מתקן את מעשי עשו, להעיד עליהם שמאתו הם, היו מעשי עשו גדולים יותר, שמאחר שהשי"ת חותם עצמו ששוכן בכל מעשי האדם אפילו כשיעשה בזדון ג"כ הם מהשי"ת, א"כ כל המצמצם עצמו בעבודה ויראה נראה כממעט בכבוד שמים, שמצדו נראה שאין השי"ת שורה רק על המצמצם עצמו, אשר באמת זה רצון השי"ת שנתן כח בחירה לדעת האדם, ואינו נמצא רק כפי מה שהאדם מכין עצמו בעבודתו. וכדאיתא בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה (משלי ל״א:כ״ג) דא קב"ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכול לאתדבקא ברוחא דחכמתא^טוכמבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכט: כמו שהאדם קובע בנפשו אמונת הש"י, כן מנהג עמו הש"י, וכדאי' בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל לאתדבקא ברוח דחכמתא. וכמו שכתבנו בהקדמה בענין השגחת הש"י שהוא כפי אמונת האדם. וכדאי' בתו"כ (בחוקותי) ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך וגו' אם תעשו אותי עראי בעולם אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. והיינו שמי שמאמין וסובר שהעולם מקרה הוא, כפי אמונתו כן מנהג עמו הש"י, והוא נתון תחת המקרה, וכשיאמין שהש"י משגיח בכל פרט, אז מצדו משגיח הש"י בכל פרט הבריאה לטובתו. וכן נתבאר בתפארת יוסף שמיני עצרת ד"ה עשר: שכמה שאדם קובע בלבו השגחת השי"ת, כן משגיח עליו השי"ת. וכמו שאיתא בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה והיינו שכפי שאדם מכין עצמו על השראת אורו ית', כן שורה עליו השי"ת ושומרו. עיי"ש כל העניין.. ומסיים שם מאי שערים שאו שערי ראשיכם (תהילים כ״ד:ז׳) והיינו יראת שמים ועבודה. כי כן ברא השי"ת שיהיה קליפה סביב הקדושה, ובעתו תתבטל הקליפה, ויזרקו לקליפה ויברכו לצדיקא דעלמא (זוה"ק משפטים קח:) והפרי הוא רק יעקב אע"ה שמתנהג במשפט וכולל שתי המדות. וכדאיתא בזוה"ק (שמיני מ:) מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ״ט:ד׳) מאן מלך דא קב"ה במשפט דא יעקב דאיהו כללא דאבהן וכו' ואיש תרומות דא עשו וכו' ואיש תרומות דלאו איהו משפט דהא תרומה אסתלקותא דרחמי וכו' ואי תימא הא דוד מלכא איש תרומה הוי אלא ברחמי, ולא עוד אלא דכתיב (ישעיהו נ״ה:ג׳) חסדי דוד הנאמנים וכו' כל יומוי דדוד מלכא הוה משתדל בגין דהאי תרומה יתקשר במשפט ויזדווגון כחדא בגין דיתקיים בארעא. כי מדת דוד המע"ה נקראת מלכות שמים דלית לה עיינין, כי היה נראה על הגוון שנאחז במדת אכזריות, וכדאיתא במדרש רבה (תודות פ' סג) כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקב"ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. כי הסנהדרין אף כשהרגו את הנפש היו מלאים רחמנות שהתענו ביום המשפט כדאיתא בש"ס סנהדרין (סג), והיו מלאים רחמנות אף על הנהרג. ודוד המע"ה היה תמיד מברר את עצמו בעבודה שאף שלבו היה מלא חסד ורחמים היה עוסק תמיד שלא יהיה עליו שום קטרוג אף על לבושו החיצון, וזה שנאמר חסדי דוד הנאמנים. היינו שכל המסתכל בעניניו של דהמע"ה באמונה, היינו מי שירצה בטובת כנסת ישראל, יראה שאין שום קטרוג על דוד המע"ה, וגם על לבוש החיצון יתראה שהוא דבוק בהשי"ת^טזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת קרח ד"ה ומדוע תתנשאו [ב]: כתוב (ישעיה נא, טו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם וכו'. וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור א') יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י״ז:ט״ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בראשית רבה פרשה סג, יא) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'. עיין לקמן פ' וישלח אות ב ד"ה ואכרתה, פ' וישב אות טז ד"ה אכן בעוה"ז, אות לט ד"ה ופעולה.. וזה דאיתא בש"ס (ברכות נא.) בכוס של ברכה שצריך שיתן עיניו בו. ובזוה"ק (ויחי רנ.) כנסת ישראל כוס של ברכה אקרי ובכתבי האריז"ל (פרי עץ חיים שער השבת פ' טו) שכוס הוא רומז למדת מלכות שמים, וצריך להמשיך לה עיינין, כי כוס רומז להסתר, כמו שנזכר גבי יין יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו (ברכות נז.) וכל דבר ספק והסתר צריך עבודה לברר שגם בזה נמצא כבוד שמים, ואף בתוך החשך יש אור^יזעיין לעיל פרשת לך אות ה ד"ה צדק.. וזה שמסייים שם, תלמיד חכם לעולם טוב לו. אבל עשו ששורש לבו הוא נסוג מהשי"ת, והוא כמו הקליפה שסביב הפרי, לכן יהיה לאפס ושממה: