Quotation_auto על משלי 29:4

ואולי יאמר ויגש אליו יהודה. לפי שיהודה היה מלך כמוהו. היה ראוי שהוא יגש לדבר אליו ולא אחר. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כלומר עמי אדוני יש לך לדבר ולא עם הנער. כמאמרם ז"ל. אין מתקנאים אלא גבור בגבור. או יאמר בי אדוני העון ולא בנער. ולכן ידבר נא עבדך דבר אחד כי לא אטריח עליך. ואם יקרה שאטריח עליך בדברים רבים אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ומדרך המלך לשמוע ולתת אוזן למדברים לפניו אחר ששואלים משפט. כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ. ר"ל שיושב על כסא המשפט ושומע ורואה דמעת העשוקים. אבל איש תרומות שמרים עצמו מהכסא ומהמשפט והולך לו ואינו שומע יהרסנה. כמו שאתה עשית כאומרך ואתם עלו לשלום. כמו שפוטר אותנו ואינו רוצה לשמוע ואין זה מדרך המלך. כאמרם ז"ל על פסוק קרוב ה' לכל קוראיו למלך שבא אחד וצעק לפניו והוא שומע. נתן קולות והוא שומע ולא השיב לו. אמרו לו עבדיו אין זה מדרך המלך. אמר להם אדם זה פעמים רבות אמרתי לו שישמע לדברי ולא רצה. ועכשיו איני רוצה לשמוע לו. וזהו לכל אשר יקראוהו באמת. ולכן אמר בכאן כי כמוך כפרעה ומדרך המלך לשמוע. וזה הדרך האחרון רמזו במדרש הנעלם ואמרו ויגש אליו יהודה. ז"ש הכתוב כי הנה המלכים נועדו יוסף ויהודה. עברו יחדיו יהודה ויוסף אתרגיזו כחדא. עשו אותו מלשון עברה. המה ראו כן תמהו כל העומדים שם וכו' זהו מה שאמרתי ויגש אליו יהודה נגש מלך במלך. וי"א ואל יחר אפך בעבדך שגנב הגביע. שאמרת עליו הוא יהיה לי עבד. ואל יחר אפך בעבדך להשגיח בדבר קטן כזה ואין זה מדרך המלכים. וזהו כי כמוך כפרעה. והוא דרך הלצה. וע"ד הפשט היה אומר זה כמי שמדבר לפני המלך בתחנונים וזהו בי אדוני. וכן המדבר לפני המלך אין לו להאריך. לזה ידבר נא עבדך דבר. וכן המדבר לפני המלך צריך שיבקש עת רצון. לז"א ואל יחר אפך בעבדך. אע"פ שאתה שרוי בכעס מענין הגביע:

ולכן תמצא במזמור רחש לבי דבר טוב שאמר שני פעמים על כן. כנגד הכהן וכנגד המלך. כנגד הכהן אמר על כן ברכך אלהים לעולם. כי להם ראויות הברכות. וכנגד המלך אמר על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. לפי שלהם ראויות הברכות כמו שהזכירו. ואולי נאמר כי הטעם שנאמר באלו השלשה על כן. לפי שהכהן הוא מורה התורה שנקראת תורת אמת. ופירוש על כן על האמת. כי כן הוא לשון אמת כמו כן בנות צלפחד. ואם כן על כן קרא שמו לוי על האמת נקרא כהן ולוי. כאומרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וגומר. וכן המלך ראוי לו להחזיק במשפט אמת כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ וגומר. ולו ראוי שבט מישור שבט מלכות כאומרו אמת ומשפט שלום וגומר. וכמו שאמרו חותמו של הקב"ה אמת כן הוא חותם המלך. ולזה אמר ביהודה שהוא מלך חותמך ופתילך. ולכן אמר צדקה ממני והודה על האמת. וזה על כן משחך אלהים על האמת משחך אלהים. וכן בכהן על כן ברכך על האמת ברכך אלהים. וכן על כן המו מעי לו על האמת המו מעי לו. וכן על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כאומרו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ולכן חתם המזמור ואמר אזכירה שמך. כלומר יבא זמן שנזכיר שמך כמו שאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי. על כן עמים יהודוך לעולם ועד. כלומר על האמת יהודוך שיבואו כולם להכיר שמך שנקרא אמת. כאומרו כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וגו'. וזה יהיה לעד לעולם בלי הפסק. ואם כן לזאת הסבה נאמר בלוי ויהודה ודן על כן מה שלא אמר בשאר כל השבטים: