Chasidut על משלי 3:14

(ג–ב) ויצא יעקב מבאר שבע. כתיב (משלי ג׳:י״ד) כי טוב סחרה מסחר כסף. הענין בזה, כי מסחרה של תורה הוא בהיפך ממסחרי עולם הזה, כי מסחר עולם הזה אין אדם נהנה מגוף המסחר עצמו רק מהריוח המגיע לו מהמסחר, אבל מסחרה של תורה, אף גוף המסחר בעצמו טוב הוא. כי לשון מסחר הוא שהאדם סובב סביב, שתרגום אונקלוס על סביב, סחור סחור (תרומה כה), והיינו שבדברי תורה מה שהאדם סובב סביבה, והוא כשלא קיבל עוד אור הדברי תורה בשלימות, והוא בעת שהקב"ה עוסק עוד בנתינה, אזי מה טוב הוא, כי הקב"ה עוסק עמו במסחר ואין מעלים עיניו ממנו, אז הוא באהבה רבה מאד שאין לשער שבח^יטמבואר במי השלוח ח"ב משלי (ג) ד"ה כי טוב: סחרה נקרא מה שהאדם מסבב ומשתדל לקנות ד"ת מלשון סחור, ובעניני עולם הזה מי שמשתדל לקנות איזה דבר וכשאינו עולה בידו לקנות אז כל פעולותיו לריק כיון שלא גמר כחפצו, אבל בדברי תורה מי שמחזר ומשתדל לקנות ד"ת אף שלא עלתה בידו גם זה השתדלנות לא נאבד כדאיתא בזוה"ק (תרומה קנ:) ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא וכדאיתא במס' אבות (פרק ה', מי"ד) הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, וזה כי טוב סחרה היינו ההשתדלות להשיג דברי תורה טוב מסחר כסף. לקמן פ' וישלח אות מב.. והנה אבינו יעקב ע"ה כשהלך לחרן היה הליכתו לקנות אור דברי תורה, לברר שהשי"ת נמצא בכל קניני עולם הזה, שזה היה ענין יעקב אבינו בעסקיו עם הצאן בחרן^ככמו שיתבאר היטב לקמן פרשה זו אות עא עיי"ש., ואז ראה שהשי"ת נצב עליו אף בשינה, והראה לו הקב"ה גודל אהבתו:

ויחי יעקב וגו'. כתיב (ישעיה נד) אם תשיב משבת רגלך וגו'. רגלים רומזים לתחתית ושפל המדרגות והלבושים היותר מרוחקים, וזהו אם תשיב משבת רגלך. אם תשיב, היינו אם תסיר את העסקים מזה העולם מפני שבת, אז תבין בהרגלים של שבת כי יש רגלים דקדושה ג"כ כמו שבת, דמעלי שבתא הוא בחינת רגלים לשבתא דיומא. כי שבתא דיומא הוא שרש עונג העליון הנמצא בו, ושבת דמעלי שבתא מורה על הצמצומים הנראה בו כאן בזה העולם. אכן באמת יש לשניהם חבור גמור, כדאיתא בזוה"ק (הקדמה ה:) מאי את שבתותי תשמרו תרין, אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פרודא. היינו שיכולין להרגיש גם בהצמצומים של שבת טעם מנועם המתיקות עונג עליון המאיר בשרשו. אבל בהרגלים דעניני עוה"ז, כגון כל עבודות והיגיעות של הארבעים מלאכות חסר אחת שמחשב במתניתין (שבת עג.) הזורע והחורש והקוצר והמעמר וכו', והם הכל מלאכות שהאדם מיגע ומטריח בלתי שום הנאה מהם בשעת מעשה, על דרך שאמרו חז"ל (ברכות נח.) כמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול, וזאת היגיעה בשעת מעשה טרם שמשיג המכוון ממנה נחשבת רק רגלים, כי אין בה בעצמה שום הנאה, ואף כשמשיג האדם את ההנאה לאחר יגיעתו מ"מ הוא משולל חיבור מגוף הטובה ואין לו בה שום קנין. מה שאין כן בהקדושה, בזה מרגיש אדם גם בהרגלים, היינו אפילו בשעת היגיעה והטרדה, טעם ותענוג, כמו דאיתא בגמ' (סוטה לה.) הארון נושא את נושאיו^מטכמבואר בבית יעקב ויקרא פרשת בהר אות ד: וכשזוכה האדם ובא אל המצוה השייכת לו אז המצוה עצמה הוא מלא דברי תורה ושוב אינו אצלו כמשא ואדרבא כי רואה אז שהמצוה נושא אותו וכמו שמצינו (סוטה ל.) אצל הארון שנשא נושאיו, עצמו לא כל שכן. ועיין תפארת יוסף פ' במדבר ד"ה אל תכריתו [ג]: ובאמת הביטו לשורשו של דבר וראו שהארון נשא את נושאיו, היינו שראו אף שהאדם נצטווה לקיים תורה ומצות ונדמה לו שהוא נושא אותם, אבל באמת תורה ומצות הם נושאים את האדם.. ועל זה כתיב (משלי ג׳:י״ד) כי טוב סחרה מסחר כסף, היינו אף בשעה שמייגע עצמו וסוחר ומתעסק בהם, קודם שמגיע עדיין לגמר השגה, כדכתיב (משלי ד) סלסלה ותרוממך. סלסלה היא מלשון מסלסל בשערו, היינו אף בשעה שהאדם עדיין רק מסלסל ומסבב סביב הד"ת, טרם שמגיע להלכה ברורה, וזהו הסלסול נקרא פלפולא דאורייתא, מרגיש ג"כ האדם בזה טעם חיים^נמבואר במי השלוח ח"ב משלי (ג) ד"ה כי טוב: סחרה נקרא מה שהאדם מסבב ומשתדל לקנות ד"ת מלשון סחור, ובעניני עולם הזה מי שמשתדל לקנות איזה דבר וכשאינו עולה בידו לקנות אז כל פעולותיו לריק כיון שלא גמר כחפצו, אבל בדברי תורה מי שמחזר ומשתדל לקנות ד"ת אף שלא עלתה בידו גם זה השתדלנות לא נאבד כדאיתא בזוה"ק (תרומה קנ:) ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא וכדאיתא במס' אבות (פרק ה', מי"ד) הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, וזה כי טוב סחרה היינו ההשתדלות להשיג דברי תורה טוב מסחר כסף. ועיין לעיל פרשת ויצא אות ג [ב]: כתיב (משלי ג׳:י״ד) כי טוב סחרה מסחר כסף. הענין בזה, כי מסחרה של תורה הוא בהיפך ממסחרי עולם הזה, כי מסחר עולם הזה אין אדם נהנה מגוף המסחר עצמו רק מהריוח המגיע לו מהמסחר. אבל מסחרה של תורה אף גוף המסחר בעצמו טוב הוא. כי לשון מסחר הוא, שהאדם סובב סביב, שתרגום אונקלוס על סביב סביב סחור סחור, והיינו שבדברי תורה, מה שהאדם סובב סביבה, והוא כשלא קיבל עוד אור הדברי תורה בשלימות, והוא בעת שהקב"ה עוסק עוד בנתינה, אזי מה טוב הוא, כי הקב"ה עוסק עמו במסחר ואין מעלים עיניו ממנו, אז הוא באהבה רבה מאד שאין לשער שבחה. עיין עוד פ' וישלח אות מב.. ואחר שמשיג האדם הלכה ברורה בד"ת, ע"ז נאמר ומחרוץ תבואתה, היינו שיגיעתו עשה פירות שהשיג קנין בהקדושה ע"י היגיעה ובחינת הרגלים שהיה אצלו מקודם. כי הנה בזה העולם אין לנו מכל הקדושות רק בחינת הרגלים והצמצומים. אמנם ע"י אלו הצמצומים יכולין לטעום נועם המתיקות מהשרש העליון. כגון מקדושת שבת אין לנו בזה העולם רק הצמצום מכל הל"ט מלאכות, אכן באמת מרמזין אלו הצמצומים על העונג האמיתי שיהיה לעתיד. ולזה נמי חשיב שם במתניתין סדורי דפת ברישא ואח"כ סדורא דבגד, לרמז בזה כמו שאמרו ז"ל (כתובות קיא:) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכו'^נאמבואר לעיל פרשה זו אות א הערה א שם.:

וְאַחַר־כָּךְ מְפָרֵשׁ הַפָּסוּק, אֵיךְ יִזְכֶּה לִשְׁלוֹם־ בַּיִת – עַל־יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה, הַנִּקְרָאִים גְּבוּרוֹת. וְזֶהוּ: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ – שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ וְיִתְעַלֶּה לְשָׁרְשׁוֹ; וְזֶהוּ: וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. וּגְבוּרָה זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נט.): וֶאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו – אֵלּוּ רְעָמִים, וּכְתִיב (איוב כ״ו:י״ד): וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן: (מִסִּימָן יב עַד כָּאן – לְשׁוֹנוֹ זַ"ל)