Chasidut על משלי 3:13

מדרש נשא (במ"ר פ"ו א') כהן קודם ללוי וכו', ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ וכו', סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות, (רצ"ל בני הישיבה סברו הא דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, הוא רק לענין לפדות ולהחיותו ולכסותו), הא לישיבה (לישב בישיבה קודם לכהן גדול עם הארץ), לא. יש להתבונן מהיכן סברו לומר כן, משום דאחר הפסוק (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה וכו', נאמר (משלי ג יד) כי טוב סחרה מסחר כסף מחרוץ תבואתה. הנה נראה לכאורה הכוונה כאשר מבזבז ממון על זה, כגון לפדות ולהחיות ולכסות, הנה טוב סחרה מסחר כסף, אבל דבר שאינו נוגע לכסף רק כבוד בלבד דהיינו לישיבה לא, תלמוד לומר יקרה היא מפנינים, אפילו היקר דהיינו הכבוד שלה, הוא יותר מפנינים מזה שנכנס לפני ולפנים. והא דאפקיה לקרא מפשטיה פנינים אבנים טובות, ודרשו לפני ולפנים, משום דכתיב מפניים וקרינן פנינים, הבן נ"ל:

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ (שמות יט ה), ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו' (שמות יט ו). עיין מה שדקדקנו במקום אחר. ויובן על דרך הנ"ל, בהקדים מ"ש במדרש רבה נשא (במ"ר פ"ו א') לוי קודם לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, גר לעבד משוחרר, אימתי בזמן שכולם שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים, עכ"ל. הנה תמצא שמנה עוד אחר הממזר כמה מדריגות נתין גר עבד משוחרר, והוה ליה למימר רבותא טפי אפילו עבד תלמיד חכם קודם וכו', ומדלא קאמר הכי נראה דס"ל דלא מהני מעלת התורה, רק למי שבא מטיפה ישראלית, ואפילו ממזר כיון שבא מטיפה ישראלית, מה שאין כן נתין גר עבד שלא באו בטיפה ישראלית, לא תפעל בהם כל כך סגולת התורה, כי דוקא ישראלים מסוגלים לזה, כי תורה צוה לנו כתיב (דברים לג ד) מורשה קהלת יעקב, ולמדו זה מאותה הפרשה במשלי אשר קודם הפסוק יקרה היא מפנינים, קאמר (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה וכו'. וכבר ידעת מה שאמרו רז"ל (יבמות ס"א ע"א) אתם קרויים אדם וכו', להורות דהתורה מאשרת רק למי שקרוי אדם. וזה היה באפשר סברת הכהן גדול שהקפיד מה דשבקוהו כולי עלמא ואזלו בתר שמעיה ואבטליון (יומא ע"א ע"ב), אבל לא דק יפה, כי שמעיה ואבטליון נראה דהיתה אמם מישראל, והא ראיה דהיו נשיאים ומקרב אחיך כתיב (דברים יז טו). ועוד דיש להם שייכות מבראשית כענין נשמת רות, (שאמר לה בועז ישלם י"י פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם י"י אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), וכענין שרמז ר' חסא (רות רבה פ"ה ד') שכתבנו במקום אחר. וכנשמת אונקלוס הגר. ונ"ל דזה גם כן מה שקצף הלל (הבא מדוד הבא מרות המואביה), על בני בתירה מה שלא שימשו שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון (פסחים ס"ו ע"א), שלא ידעו להפריש בין גרים לגרים, שיש גרים שיש להם עילוי רב שיש להם שייכות מבראשית לישראל. וז"ש מי גרם לכם שאהיה נשיא עליכם וכו', שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. וז"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי במעמד הנכבד, והייתם לי סגולה מכל העמים כעין דבר המסוגל לדבר אחד מבלי טעם, רק כך היא סגולתו, כן תהיו אתם מסוגלים לתורה יותר מכל העמים, כי לי כל הארץ, ר"ל באמת יבואו מכל העמים להתגייר ולהדבק בכם ויהיו לי, אבל אף על פי כן לא יהיה להם זאת הסגולה עד שיתערבו בקהל י"י, אבל אתם תהיו לי ממלכת וכו', וזה שיש הבדל פסיק בין כי לי כל הארץ, לבין ואתם תהיו ממלכת וכו', להורות הבדל בין קדושת הגר לקדושת ישראל, הבן הענין:

והמעין באמת. מי שיש לו מח בקדקדו. יבין מאליו עמקות הדברים. שהם רחבים ועמקים מני ים. גבה משמים ועמק מתהום. ומי שרוצה לטעם צוף דבש אמרי נעם האלו צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול הדק היטב להבין הדבר על מתכנתו עד מקום שיד שכלו מגעת. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה להבין היטב פשטיות הדברים האלה הנאמרין בספר הקדוש הזה.