Chasidut על משלי 4:23

ומן האמור פירשתי בזמירות של שבת קודש (ברוך א' יום יום) (כאשר קבלה בידינו שהזמירות שנתפשטו בישראל נאמרו ברוח הקודש), ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה וגו', אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר. והוא מיוסד על מאמר חז"ל (מכות י"ב.) ג' טעות עתיד שרו של אדום לטעות כו'. אבל יש להבין לענין מה יסדו זה בזמירות. וגם מה ענין הסמיכות לזה אהבו את ה' וכו'. והנ"ל כי יש להבין מאחר שאנו מזמרין זה מדי שבת בשבתו, והשטן הוא יצר הרע עומד ושומעו, באיזה אופן יתקיים מאמר חז"ל שעתיד הוא לטעות. ועל כרחך צריך לומר על דרך שכתב הגאון, כי בשעת מתן תורה היה סיבה לשלחו לבל יהא שם, ולבעבור זה לא נישנה לאו דגיד הנשה. כמו כן אני אומר כי בעת שישראל מזמרין יחשוב לו בבצרה כו', הנה סיבה מאת השי"ת לשלח את השטן היצר הרע לבל ישמע זאת, למען יתקיים מאמרם ז"ל כי עתיד לטעות. וידוע מה שפירש מהר"ש אלגאזי מקרא שכתוב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים. ענינו מכל מאסר של יצר הרע נצור לבך, שלא תהא הלב במאסר יצר הרע, כי ממנו מהלב תוצאות חיים, פירוש אהבה ויראה ודבקות בה' מקור החיים, וכמו שפירש החובת הלבבות מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ ה).

והש"י ברא את האדם שיצטרך אכילה לקיום החיים שהוא חיות הקדושה והיה בהאכילה קדושה. ובתחלת הבריאה היה מזון האדם מפירות האילן כמה שנאמר ויטע וגו' וישם שם את האדם ונטיעה הוא באילנות וכמה שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומה שנאמר נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וגו' לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' אין הכונה הכל לכולם רק פרי העץ לאדם ועשב השדה לבע"ח תדע דאחר החטא בקללות נאמר לו ואכלת את עשב השדה וא' (פסחים קיח.) דזלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד וא"ל בזעת אפך וגו'. ואז נתקללו פירות האילן ועתיד להחזירן לתיקונן כמ"ש (ב"ר פ' יב). ובעצרת על פירות האילן (כמ"ש ר"ה טז.) כי במתן תורה נעשה חירות ממה"מ ומיצר הרע שהכל א' (כמ"ש ב"ב טז.) וחזר להיות כקודם החטא ונתקנים הפירות. ובשבט הוא על ידי היסורין ע"ד שנ' הכרתי גוים וגו' תראי אותי תקחי מוסר ונאמר במכות מצרים אשר יגורת מפניהם. ועל ידי זה היה רפואה לישראל וזהו שבטך ומשענתך שע"י השבט זוכין למשענת שהוא דברי תורה (כמ"ש חגיגה יד.). והנה אדם הראשון קודם הקלקול היה עסקו רק בדברי תורה כי נברא בבחירה לבחור רק בטוב. ופרנסתו מזומנת בלא שום יגיעה דעצי הגן נתנו פרים וחטים גם כן היו גדלים באילן וכמ"ש (ברכות מ.) דאיכא למ"ד דאילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה ורש"י כ' (ר"ה טז סע"א) דמש"ה א' הביאו שתי הלחם בעצרת שיתברכו פירות האילן. ואז הוציאו האילנות גלוסקאות כמו לעתיד שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' (כמ"ש שבת ל :) ולא היה נצרך אף טורח דטחינה ואפייה. ואיתא בתוק"ז (תי' כ"ד) ובתיקונים שבסוף זוה"ח (דף קז ב) דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד תאנה ומ"ד גפן ולא הוו חולקין במילוליהו ע"ש והיינו שהיה כח עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בכל עצי הגן והמחלוקת הוא רק במה תחלת הקלקול (ונת' בראשית מא' ח' ע"ש) ואחר הקלקול שניתן הכל תחת הבחירה לבחור בטוב ובהיפך נאמר לו בזעת אפך וגו' שיצטרך יגיעה ועבודה בדרך ארץ להיות לו לסייעתא להיות משכחת עוון ולבחור בחיים ובטוב. ואיתא מהאריז"ל דהנפשות מדור המבול נשתעבדו במצרים וגם נפש משה רבינו ע"ה היה בדור המבול וכמו שנרמז בגמרא (חולין קלט :) משה מה"ת בשג"ם גימט' משה ועל זה מרמז כי מן המים משיתוהו ממימי המבול. דמקלקול אדם הראשון נעשה הערבוב גם בנפשות וגלות מצרים היה להפריד הרע מהטוב ונתקנו אז נפשות דור המבול. וידוע דחטא דור המבול היה בתאוה ועיקר תאוה בלב ועל זה נאמר מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים והמכות שהיה נגוף לממצרים ורפוא לישראל כשנ"ת כ"פ וסדר המכות מתתא לעילא והיה מכת ארבה נגד בינה לבא. וכ' במכת ארבה ולמען תספר וגו' וכ' ביואל גם כן לבניכם ספרו וגו' מרמז שנתקנו ישראל בפנימיות הלב לדורות. וכן נאמר ביואל ואת הצפוני וגו' דקאי לפשוטו על הארבה ובגמרא (סוכה נב.) צפוני זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם (ונת' בא סו' מא' ב) ולזה היה מכת ארבה בחודש שבט שיתוקן פנימיות הלב מתאות גשמיות וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו רק להחיות את נפשו בלא שום תאוה. וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה. ואחר כך בחדש אדר מכת חשך נגד חכמה מוחא ואז הוא מחיית עמלק ומרמז נגד משיח בן יוסף שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל (כמ"ש פסיק' רבתי פ' יב) ושבט הוא ההכנה למחיית עמלק ואמרנו שלכך המצוה בפורים לעשות סעודה ולשתות כי כבר נתקן ענין אכילה ונמחה זכר עמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו. ומסמך גאולה לגאולה (מגילה ו סע"ב) היינו גאולת מחיית עמלק לפסח וחודש ניסן שמרמז על משיח בן דוד כ"ע איהו כתר מלכות ובמדת כ"ע נגאלו ישראל ממצרים בניסן ובו עתידין להגאל. ובעצרת זמן מתן תורה שנתקן קלקול אדם הראשון שהיה חירות מיצר הרע מקריבין שתי הלחם שיתברכו פירות האילן דחטים גם כן מין אילן כמ"ד דעץ הדעת חטה היה (כמ"ש רש"י ר"ה טז.) ומרמז שעל ידי התורה נתקן ונחשב כמו קודם הקלקול. ובשבט לב"ש מר"ח ולב"ה מט"ו בו שנתמלא הסיהרא מפגימתה שנתקן ענין תאות אכילה הוא ר"ה לאילן ואנחנו מברכין על הפירות להכניס בהם ברכה וקדושה. ובסוף סוטה הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח ובגמ' שם דאמר מורחינא ריחא דחינוניתא ואמר לו בני טהרה יש בך והוא טהרת הלב מתאות וכמ"ש דוד המלך ע"ה במזמור כאשר בא וגו' לב טהור ברא לי ונאמר יראת ה' טהורה ויראה מציל מתאות כש"נ רק אין יראת וגו' ונאמר והריחו ביראת ה' דעל ידי יראה זוכין לחוש הריח והיינו על ידי הטהרה וא' (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וממ"ש בחורי מבואר דר"ל חטאי התאות שמצוי בילדות ומי שנקי מזה מריח ריח טוב:

כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. (תהלים צ"ב,א') מזמור שיר ליום השבת טוב להדות לה' מזמור זה שבת אמרה כדאיתא בזהר חדש (בראשית ד"ה אלה תולדות) וזה ותרם כראם קרני, שכל הנהגות של השי"ת עם ישראל הוא כדי שיתרומם קרן ישראל, והיינו שיקראו כל הפעולות על שמם שיהיה יגיע כפיהם ולא יאכלו נהמי דכסיפין, שיש לישראל ידיעות בלב וקדושה מדברי תורה, וכל העבודות הם שיהיה נקבע בלב כמו שאנו מתפללין שתרגילנו בתורתך וכמו שכתיב (בראשית כ"א,ז') מי מלל לאברהם ובזה"ק (ויחי רמ"ט.) כמה דאת אמר וקטפת מלילת בידך (דברים כ"ג,כ"ו), היינו אף שאברהם האמין להקב"ה, מכל מקום לא היה עוד אצלו הרגשה מפורשת כמו שמי שיש בו, קונה עבורו איזה מלבוש אף על פי שאינו צריך לו עוד, והרגשה מפורשת לא היה עוד אפילו אצל אברהם, וזהו כל העבודות שהאמונה תהיה מוחשת ומורגשת בכל האברים, וזה מורה פרשה זו שיש בה הלכות שתלוים בקביעות קדושה. והנה בכל מצוה יש פרט וכלל וכמו שכתיב (תהלים קמ"ה,ג') גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בענין שבת הגדול) שאם יאמר האדם שיחזיק בכל הפרטים על זה נאמר ולגדלתו אין חקר, היינו ההתפשטות אין חקר ולכן צריך לקבוע הכללים בלב וממילא יוכל לקיים הפרטים וזה שנאמר (משלי ד',כ"ג) מכל משמר נצר לבך, וכן נאמר (משלי ג',ג') כתבם על לוח לבך, היינו שתקבע אותם על התפשטות הלב ושיקבעו במורשי לבך, ובפרשה זו יש מ"ד הלכות וכל נפש מישראל יכול למצוא עצמו בפרשה זו והלכה אחת יש בתוכה שהוא יסוד ושורש (נראה הכוונה על ונשמרת מכל דבר רע [הגה"ה מאדמו"ר בעל ארחות חיים]) והנה דברי תורה הם חיים וקיימים אף כפי הפירוש הפשוט, אכן באמת כל ההלכות רומזין גם על המחשבה,כמו שלא תרצח רומז שלא ימצא שום כעס בנפש מישראל איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, וכן כל מצוה, ועל זה נאמר (משלי ג',י"ח) ותמכיה מאשר שהמקיים המצוה בכל דקדוקיה הוא תומך את המצוה ומקימה, כמו המקים את האדם ומעמידו שהיה שוכב ומקימו שיעמוד בקומה זקופה, וזה שנאמר ותרם כראם קרני בלתי בשמן רענן. בלתי בשמן הוא חכמה כשהחכמה מאירה לאדם אז הוא בנייחא, וזהו רענן שבתחלה צריך להתנהג ביראה ואחר כן באהבה וזה שגר אלפיך ועשתרות צאנך, שגר אלפיך, היינו מה שהאדם משגר מכחו בלא דעתו רק מההרגל ועשתרות צאנך הוא המשכות רצונו יהיה גם כן מבוררים לטוב וזה רומז למה שנאמר (ישעיה נ"ח,י"ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים, היינו אף במקום שאינו מוגדר גם כן יכוון לרצון השי"ת כי יעקב אבינו היה תמיד בעבודה כמו שכתיב (בראשית מ"ח,ט"ו) האלהים הרעה אתי מעודי וגו' שהיה מביט תמיד לרצון השי"ת שבמקום שהיה בדעתו היה הולך תמיד באור, וכדאיתא במדרש (רבה מקץ צ"א) לא דבר יעקב אפילו דיבור אחד לבטלה שהיה איש תם, אכן היה מתפלל שאף בעת השינה ובעת ההסתר יהיה ג"כ מזוכך, והראה לו השי"ת (בראשית כ"ח,י"ג) והנה ה' נצב עליו שאף בשינה השי"ת נצב עליו ואפילו חלומו נכתב בתורה, וזה רומז מה שנאמר והבאתה אל תוך ביתך שכל המעשים שנפש מישראל מסגל מבחוץ יכול להביאם לקדושה, אכן יש מעשים שצריכים בירורים ויש מקום שאין צריך בירור, וכמו קדושת שבת שההנאות האדם ותענוגיו הם בקדושה, ואין צריכים לבירורים, וזה רומז המשנה במס' שבת (קל"ז:) אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת, שבת ויו"ט אין צריך לבירורים שכל המלאכות שנאסרו בשבת רומזין שכן השי"ת מנהג נגד ישראל, ועל הנאת שבת ויו"ט חותם השי"ת שאינם צריכים לבירורים.