Chasidut על משלי 4:22

ובאו עליך כל הברכות האלה כו'. אמרו כל מיותר, שהרי חושב אח"כ כולם בפרוטרוט, והיה די שיאמר ובאו עליך הברכות האלה, ואין לומר דכל אתי לרבות איזה ברכות שלא נזכרו כאן, דהא אמר האלה, ועוד דבהני פרטי דחשיב נכללו כל מיני ברכות. ויובן אצלי על דרך שכתב במגיד מישרים פרשת לך לך על פסוק (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, וז"ל: ונראה לי דקאמר ולכן משום דאיכא מלתא דאיהו מרפא לאבר אחד ומזיק לאבר אחר, כעין מ"ש על טחול יפה לשינים כו', קאמר דאורייתא לאו הכי, אלא לכל בשרו מרפא עכ"ל. והטעם, לפי שכל הרפואות מרפאים על פי הטבע, לכן אם הוא רפואה לפי ערך טבע אבר אחד, הוא הפך טבע אבר האחר, לפי שהאברים הפוכים ונחלפים בטבע, משא"כ התורה שרפואתה למעלה מהטבע וק"ל. וכן הענין כאן, כי כל הברכות דקחשיב כאן רחוק על פי הטבע שיקובצו כולם בשנה אחת, אם גשומה או שחונה, כי מה שיפה למין זה קשה למין אחר, וזה כידוע. לכן אמר שעל ידי קיום התורה, ובאו עליך כל הברכות 'האלה' דייקא, עם שהם הפכיים כי ברכה הנמשכת מקיום התורה הוא למעלה מהטבע.

וְהַכְּלָל, כִּי יֵשׁ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, דְּהַיְנוּ "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל" הוּא יִחוּדָא עִלָּאָה, וּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" הוּא יִחוּדָא תַּתָּאָה וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִין בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ד), "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם" לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה, עַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ וְכוּ'", עַד שֶׁיּוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה, עַד שֶׁבָּא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ וְכוּ', אַךְ לַדִּבּוּר הַמֵּאִיר אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי בִּטּוּל הַגַּאֲוָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְכוּ'. וּשְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בִּשְׁנֵי בְּחִינוֹת; בִּבְחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה וְכוּ' וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְפַרְנָסָה וְכוּ'. וְהַדִּבּוּר נִקְרָא צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּיהּ בְּמַיָּא, וְרֵאשֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל מְצֹרָע, שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא שְׁנֵי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת; יָבוֹא פַּטָּטַיָּא וִיכַפֵּר עַל פַּטָּטַיָּא וְכוּ וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב אָשֵׁי, הַאִי זִיז שַֹדַּי הוּא? זִיז הוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מט"ט (מְטַטְרוֹן), בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מט"ט (מְטַטְרוֹן) וְכוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

כִּי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, הוּא עֲדַיִן רָחוֹק מִתְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה, רַק עַל־יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ד׳:כ״ב): כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם – לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה (כשארז"ל עירובין נד.),