Chasidut על משלי 5:5

כִּי בַּחֹל, שֶׁיֵּשׁ שְׁלִיטַת הַחִיצוֹנִים, כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, אֲזַי יוֹנֶקֶת הַקְּלִפָּה מֵהָרַגְלִין שֶׁל הַמִּצְוָה, כִּי כָּל מִצְוָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, וַאֲזַי אֵין לְהַמִּצְוָה הַהִיא בְּחִינַת רַגְלִין, לַעֲלוֹת בָּהֶם וְלֵילֵךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הַקְּלִפָּה לָקְחָה הָרַגְלִין, [בִּבְחִינַת (משלי ה׳:ה׳): רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת].

והנה פירוש תיבת מרגלים בלשון הקודש ר"ל מבחינת הרגלים, כי דרך משל עם שכל אדם שיעור קומה שלימה מרמ"ח איברים וכל אבר משמש תשמיש אחר כפי ערכו, מ"מ הבחירה ביד האדם ומי שמשים כל כחיו וכל חושיו בתורת ה' הוא יקרא חכם, אף שחכמה בראש לבדו מ"מ זה כל איבריו מכונים בשם חכם כי נתן כל חושיו וכל כחות אבריו אל תוך התורה והחכמה. ומי שעוסק תמיד במלאכה יקרא בעל מלאכה, אף שהידים הם העושות מלאכה לבדם, מ"מ כולו נקרא בעל מלאכה. ולכן מי שאומנתו לילך ברגליו ממדינה למדינה לראות את הארצות מהיכן יכולים להכבש, הנה הוא נתן כל בינתו וחושיו אל תוך הילוך הרגלים, לכן יקרא לו מרגל כי הוריד כל חושיו לתוך רגליו, ואיש הזה מסוכן למות כי רגליה יורדות מות (משלי ה, ה) כתיב. וכן על דרך זה הנה כתבו ספרי המוסר שילמוד האדם מהבהמה אשר בורחת מדבר הממיתה ק"ו שיברח האדם מן העבירה, וזה דוקא במי שמשגיח תמיד על התורה והחכמה ונקרא חכם כי ראשית חכמה יראת ה', משא"כ מי שמשליך החכמה והיראה מאתו אזי מיד הוא בא לבחינת רגלים וכמ"ש האר"י ז"ל שנשמתו יורדת ברגליו ורגליה יורדות מות כאשר כתבנו מזה במקום אחר (בפרשת בשלח) איך רגלי האדם יוצאים חוץ משיעור קומה דקדושה ע"ש, ולכן אינו בורח מהמות שהיא העבירה ולכן גם אלו המרגלים ודאי כבר השליכו החכמה אחרי גיום והם מסכנים עצמם ונקראים מרגלים והבן.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת הָאִשָּׁה שֶׁהִיא סִטְרָא דְּנוּקְבָּא, שֶׁהִיא סִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הָעַצְבוּת, שֶׁהִוא תָּקְפָּא דְּדִינָא, וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּסִטְרָא דְּנוּקְבָּא (מִשְׁלֵי ה), "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת". כִּי הָעַצְבוּת הוּא בְּחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּיָּדוּע בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כְּלַעֲנָה וְכוּ', בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ז) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ', בְּחִינַת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, בְּחִינַת יָגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁנֶּאֱחָז בְּהָאִשָּׁה בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל זֶה נֶאֱמַר בְּאִשָּׁה רָעָה, אִשָּׁה זוֹנָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן זֶה יָדוּעַ שֶׁכָּל אֲחִיזָתָם בְּהַקְּדֻשָּׁה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, וְעִקַּר הַשִּמְחָה וְהַחֶדְוָה הִיא בִּבְחִינַת סִטְרָא דִּדְכוּרָא, בִּבְחִינַת עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, כִּי בּוֹ עֹז, וְהוּא חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְעַל-יְדֵי מִצְוָה הַזֹּאת הוּא זוֹכֶה לַחֲטֹף אֶת הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּמְחָה בִּבְחִינַת הַנַּ"ל, בְּחִינַת שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג הִיא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַיִּחוּד וְהַזִּוּוּג דְּמִצְוָה שֶׁעַל יָדוֹ מִתְחַבְּרִים אִישׁ וְאִשָּׁה, וְאָז נִמְתָּק וְנִתְבַּטֵּל בְּחִינַת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, שֶׁהוּא הָעַצְבוּת תָּקְפָּא דְּדִינָא הַנֶּאֱחָז בְּהָאִשָּׁה. וְעַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת נִתְבַּטֵּל הַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה וְנִתְהַפֵּךְ לְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא עִקַּר קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג, בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ'", כִּי זֶה עִקַּר מִצְוַת הַזִּוּוּג לַהֲפֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְיַחֵד וְלִכְלֹל אִשָּׁה בְּאִישׁ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה הַנֶּאֱחָז בְּהָאִשָּׁה בְּסִטְרָא דְּנוּקְבָּא לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת לְהַשִּמְחָה שֶׁל הָאִישׁ כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת לְהַשִּמְחָה כִּי אִם כְּשֶׁמְּהַפֵּךְ יָגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּמְחָה כַּנַּ"ל: