Chasidut על משלי 5:6

זאת חקת התורה וגו'. עיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים שהפליא למה כינה הכתוב מצוה זו בשם כללות התורה שהיה לו לומר זאת החקה אשר צוה וגו'. ונעמו דבריו לתרץ כי פרשת טומאה וטהרה תסובב מהתורה כי גוי שאינו בן תורה כלל אינו מטמא וכו' עיין שם. ואולם גם אנכי אענה את חלקי לפרש בהיפוך מדרך הזה. והוא כי נודע אומרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ג' סוף הלכה א') ביום שמת רבי בטלה כהונה וכו' כי לגודל קדושתו לא היה מטמא במותו. ולכאורה יפלא זה כי הלא ידוע שאסור לנו לדרוש טעמי התורה לחדש דבר אשר לא בא בקבלה מפורשת לזה לסמוך חידושו על מקרא כתוב בתורה. וראיה מאב החכמים שלמה המלך ע"ה שדרש טעם התורה בשלושה מקראות שנתגלו טעמן בתורה ואמר אני ארבה ולא אסיר ונכשל בזה עד שעלתה היו"ד של ירבה וקראה תגר וכו' ואמר הקב"ה אלף כיוצא בו בטלין וכו' כמאמר חז"ל (שמות רבה ו', א'). ומכל שכן בכתוב שלא נתגלה טעמו מפורש בתורה וסתם הכתוב ואמר (ויקרא כ"א, א') לנפש לא יטמא וגו' איך יסמכו חכמינו לדרוש טעמן של דברים ולבטל הכהונה ברבינו הקדוש לרוב קדושתו. ואורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה', ו'). והרמב"ם ז"ל לא פסק דין הזה.

והנה אמרנו במה שאמרו חז"ל (סוטה ד':) כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה וכן כל הכועס וכדומה בכל ענין שאמרו חז"ל כזה. ולכאורה צריך להבין ענין השוואתם שהשוו חז"ל זה לזה. כי הלא ודאי אינם שוין ממש בכל הפרטים להיות המתגאה והכועס וכדומה, חייב מיתת בית דין כמו העובד עבודה זרה. ולאיזה ענין השוום חז"ל. הגם שבאמת אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה', ו') ויכול להיות שזה חמור כמו זה. על כל פנים אין דמיונם שוה בכל וצריך טעם למה שקלו זה כנגד זה.

והנה זרע ישראל קדושו הנקראים מאמינים בני מאמינים ויודעים כי החקר אלוה תמצא ואין חקר לתבונתו ועל כן גם אלה החוקים אשר לא נודע ענינם וטעמם לפי שכל אנושי, עושים אותם באהבה ויראה ושמחים לקראתם לעשות רצון קונם בשמחה כי מאמינים אשר אל דעות ה' ולו נתכנו עלילותיו. ואין כח בשום נברא בעולם מן הצורה הראשונה אשר בעולמות העליונים בכל מיני המלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש לעמוד על אפס קצהו מדעתו ותבונתו כביכול ברוך הוא שאין לה קץ ותכלית. ומכל שכן אדם קרוץ מחומר שאין לו שום מבוא כלל להבין דת וטעמי התורה אף בקוצו של יוד ממש. וכבר אמרו חז"ל בירושלמי (פרק א' דפאה) על פסוק (משלי ה', ו') נעו מעגלתיה לא תדע, וזה לשונם: טלטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוות כדי שיהיו עושין אותם באמונה עד כאן. והגם שחז"ל נתנו טעם לשבח בקצת מצוות, הם אינם אפילו אחד מאלפי אלפים וכו' עד אין שיעור לכוונות וטעם תמים דעות ברוך הוא וברוך שמו בהן כנאמר (דברים ל"ב, ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי וחז"ל לא דרשו קצת הטעמים האלה כי אם כדי שיעשם האדם ביותר שלימות אהבה ויראה כשידע קצת טעם אשר בהמצוה. וגם כל רמזי השמות והסודות והכוונות שנתגלו בטעמי המצוות על ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו ז"ל וכוונות האר"י ז"ל כולם אינם אחד מני אלף עד אין שעור להסודות הרמוזין בהם בדעתו של אל דיעות ברוך הוא וכמו שכתוב בסידור שער השמים בהקדמה. ולא נתגלה זה המעט כי אם בכדי שעל ידי זה יעשם האדם ביותר שלימות בדיקדוק רב ובשמירה יפה ויפה ובגודל אהבה ויראה ושמחה. וכאשר יוודע קצת מרום שבחן הרמתה שורש התפילה והתורה והמצוות בעולמות עליונים ואיכות גודל השמחה והתענוג שמגיע לבורא עולם בקיימו התורה והמצוות וגודל השמחה והתענוג שמגיע לכל העולמות מזה בהיות אשר נמשך להם על ידי מעשה התורה והמצוות שפע רבה וברכה ושמחה. ולהיפוך כאשר ח"ו מקלקל דרכיו, הנה חוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט', י"ח), כמה צער ח"ו מגיע מזה לבורא עולם כמו שאמר הכתוב (דברים ל"ב, י"ח) צור ילדך תשי וגו', וצער כל העולמות שנחסר אורם והשפעתם, והפגם הנעשה בשמו הגדול והנורא שם הוי"ה ברוך הוא ושאר שמותיו הקדושים. ובזה ימלא לבו רעד ורתת וחלחלה למרות עיני כבודו ברוך הוא.