Chasidut על משלי 6:2

מדרש (ב"ר פצ"ג א') ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני (בראשית מד יח). אם ערבת לרעך (משלי ו ב), זה יהודה אנכי אערבנו (בראשית מג ט), תקעת לזר כפך, מידי תבקשנו, נוקשת באמרי פיך, אם לא הביאותיו אליך, עשה זאת בני והנצל לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו, עכ"ל. נראה דרצה לפרש מהו "בי "אדוני, ומפרשו דהכי קאמר "בי "אדוני, רצ"ל בי הוא הדבר הזה, שגרמתי אני לעצמי לקבל עלי אדנותך על ידי הערבות:

ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו וגו'. לכאורה לפי סדר לשון הכתוב הוה ליה למימר ואבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו הלכו אליו מגרר, ואכן הודיע הכתוב שאבימלך הראה חיבה וכבוד גדול ליצחק כי אם היה לוקח בעת הילוכו מגרר אחזת מרעהו ופיכל שר צבאו לא היה ניכר כי לוקחם בשביל כבוד יצחק לפייסו ברבות עם כי אם מחמת שדרך המלך שלא ללכת יחידי ולכבודו הולכין אתו כל סיעת מרחמוהי ושר צבאו. ועל כן הנה תחילה אמר הכתוב ואבימלך הלך אליו מגרר, הוא בעצמו בא אליו. ואחר כך באו אחזת מרעהו ופיכל, להראות ליצחק אשר רוצה לפייסו בקרב רבים מה שלא היה צריך לעשות כן לאברהם אביו כי לא שלח את אברהם מארצו ולכן לא הוצרך לפייסו אבל ליצחק שביזה אותו במה שאמר לו לך מעמנו הוצרך להרבות עליו ריעים כמאמר חז"ל (יומא פ"ז.) בפסוק (משלי ו' ב'-ג') נוקשת באמרי פיך וגו' לך התרפס ורהב רֵעיך. המקניט חבירו כו' אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד, ואם לא, הרבה עליו ריעים. ולזה פרט הכתוב כל אשר באו אליו לפייסו לפי שהוא כבודו של יצחק. ואמר, ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו, כלומר הנה אחזת מרעהו של מלך ודאי אנשים חשובים הם, ואף על פי כן ופיכל שר צבאו נחשב כנגד כולם וכמו שאמר הכתוב (שמואל-ב ב', ל') ויפקדו מאנשי דוד תשעה עשר איש ועשהאל ואמרו חז"ל (ילקוט רמז תתע"ה) והלא עשהאל בכלל היה אלא ללמדך שהיה שקול כנגד כולם וכן (מלכים-א י"א, א') אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו', וכן כאן נחשב פיכל כנגד כולם וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ס"ד, ט') וכל אלה באו לכבוד יצחק לפייסו עם ריעים רבים.