פירוש על משלי 6:2

נוקשת באמרי פיך. שתקעת כף להדבר עם הזרים:

נוקשת. הנה באמרי פיך נוקשת ונלכדת כי אין לך הנאה בזה הענין תבואך להשתעבד בזה החוב אך אמרי פיך לבד הם אשר נוקשת ונלכדת בהם וכן הענין בשכל האנושי עם הנפש המתאוה כי הוא לא יתענג כלל בתענוגים הגופיים ההם והוא ערב בעבורה לפרוע החוב אל הש''י הנה כשיהי' הענין כן עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך ונשתעבדת לו בזה החוב אין לך תקנה בזה אלא שתלך ותכנע לפניו ותתן לו הגאוה והרוממות בהשתדלך בחכמה ובתבונה כי אז תשיג לו שהוא בתכלית הרוממות והגאוה ואתה בתכלית השפלות ביחס אל רוממותו ובזה האופן תמלט מזה הערבות ר''ל בהפרדך מהמשך אחר התאוה ובהיותך נכנע מאד לפני הש''י והשכילך רוממותו והתנשאותו אל תתעצל בזה אך נהוג בו בזריזות:

ושמא תאמר כי לא נשבעת רק שבדבר שפתים הדית בלבד בערבות בסיני ותאמר כי נוקשת באמרי פיך בלבד והנה חוזר ממכשול דבריך כי דברים לבד היו. אין זה בית מנוס כי מה שנוקשת באמרי פיך הוא שנלכדת ונוצדת באמרי פיך כי היה בשעת מתן תורה וידמה לערב בשעת מתן מעות שנלכד בדברים בלבד כי תן לו ואני נותן לך הוא קבלן ורצה גובה ממנו בלא קנין ושבועה: