תלמוד על משלי 6:2

ברייתא אם הרעת מעט תני לה רישא: התם לחבריה התם לדידיה תדע שהרבה הייתי. יהי חברך מראיתך מאי קאמר הכי קאמר לעולם כשאתה מדבר בחברך יהי מראיתו נגד פניך. ובממון נמי יהי ממון חברך חביב עליך כשלך ובכבוד יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך הוי מכבד את כל האדם. אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך אל תאמר אחניף את זה שיאכילני אחניף את זה שישקני אחניף לזה שילבשני אחניף לזה שיכסני מ״ט דהיינו עובדיהו דנביאי שקר הוו אמרין לדין את לית דכוותך ואת מימר מירמי לך אמר להם הקב״ה בדיל אוכלין אתון מכבדין עילוי הנשכים בשיניהם הנני מאכיל אותם לענה מחניפין להון ושבקין לי כי מאת נביאי (ישראל) [ירושלים] יצאה חנופה. אל יכלימוך שפתיך ואל יבזך פיך ואל יקללך לשונך ואל יבישך שיניך ואל תתפתה לחברך כדכתיב נוקשת באמרי פיך. הוי אוהב את התורה. תנא ליה חדא זימנא. התם אפילו שלא בחברים והכא דליכא חברים אמר לך לך לגרמך. ולא תימא תורה לבדה ולא צדקות ולא תימא עבדיתנהו להני מונח לי אפי׳ הכי כל אינש שפיר דמי באפי נפשי ולא תימא היכי דמוכחי לך לשום מילי דעלמא ת״ש ואת המשכים. תדע דהא קתני שלך אינו שלך והכל של הקב״ה ולא ניתנו אלא לנסות את הבריות שיטול לגן עדן חלקה וגיהנם חלקה. עלוב ואהוב תנינא באידך פירקן התם לכל יודעיו הכא אף לאנשי ביתו. הוי כנאד בקוע למה ליה למיתנא איצטריך סד״א התם בתורה ובמצוה אבל במילי דרוכסא לא קמ״ל: סליק פירקא: