פירוש על משלי 6:9

עד מתי. אתה העצל תשכב ותתרשל מקנין השלימות מתי תקום משנתך לעשות מעשיך האנושי' תן לעצמך מעט שינות ומעט תנומות להיות מתנמנם לא ישן ולא ער כמשפט האיש החרוץ הזריז כאשר תבואהו השינ' ותנמנ' מעט להסיר ממנו אונס השינה ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מרגוע אל חושיו הלואים מצד טרדתם בהקיצו הנה כשתנהג זה המנהג יבא זה העוני לך ובא כמהלך ר''ל שמדי בואו ילך לו ויסור ומחסורך יבא לך כאיש בעל מגן וכלי מלחמה שכאשר יבא במקום מה לא יתעכב שם אבל ילך אל מלחמתו וזה כי מצד זריזותך בחכמה ישגיח הש''י ויתן לך מה שיצטרך לך או ירצה בזה כי מצד הזריזות יקל לו בעיניו לכנוס ולאסוף בו בעמלו מה שיסתפק בו והביאור הראשון הוא יותר נכון והנה הזהיר תחלה לבלתי היות בעל תאוה כי היא תמנע' השלימות ואחר זה הזהיר מהעצלה כי היא ג''כ תמנע השלימות ותהיה סבה אל שימות האדם בחוסר כל ואחר זה הזהיר מדבור השקרים אשר יחשוב האדם שלא יחטא והם סבה לרעות גדולות עם שזה יסבב שיאחוז האיש הזה דעות כוזבות לאהבתו השקר ואמר:

עד מתי וכו'. נמשך לבאר עצלות האדם ולהוכיחו עליו ולבא עד תכונת ביאורו נשימה לב אל החלו בשכיבה יצאתו בשינה ולא אמר עד מתי עצל תישן מתי תקום משנתך או עד מתי עצל תשכב מתי תקום ממשכבך ולא עוד אלא שאין הקימה מתיחסת אל השינה כ"א אל המשכב והתעוררות אל השינה כד"א כאיש אשר יעור משנתו והיל"ל תעור משנתך או תקום ממשכבך. אכן יש אנשים כי אחרי אשר יעורו משנתם על משכבם בלילות אף כי עברה שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם לא ימושו מהתהפך לארבעת רבעיהם ומה גם בקור וחורף כי שם יחם להם ופרשו השמלה על לחייהם ינוחו על משכבותם סרוחים על ערשותם עד אור בקר יזרח שמש ואליהם יאמר עד מתי עצל תשכב כי מלבד השינה ומדי עוברה עודך שוכב בפאת מטה ובדמשק ערש עד השמש יצא על הארץ וע"כ נאמר תישן כי ידבר על השכיבה שאחר השינה לומר כי אחר אשר תעור משנתך אבד מנוס ממך ולא תוכל להתאנות כי השינה תקפתך כי הלא מדי עוברה עד מתי עצל תשכב על המשכב מתי יבא זמן שתקום משנתך שתהיה קימתך מהשינה תכופה וסמוכה אליה כאשר תעור מהשינה ולא שתתייחס קימתך אל המשכב אשר אתה קובע עתים להשתעשע אחר עבור שינה מעיניך:

אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?