Chasidut על משלי 9:10

ויקח קרח בן יצהר וגו' כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' וגו'. זה שאמר הכתוב (משלי י"ב,י"ט) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, שזה שאמרו אמת נחקק בדברי תורה לעולמי עד והשקר שהיה בפיהם נתבטל תיכף, ועל זה אמר הכתוב (נחום ב',א') בליעל כלה נכרת, שלעתיד לא יהיה עוד באדם מחשבות שהמה בלי עול מלכות שמים כי מחשבות כאלו יאבדו, והענין בזה, כי בספר הזה נחשבו עד הפרשה הזו שבעה מכשולים א' במתאננים שבא להם מרה שחורה, ב' ששאלו בשר, ג' חטא מרים ואהרן שאמרו הלא גם בנו דבר וזה אמרו רק הגדולים שבישראל, ד' חטא המרגלים, ה' ויעפילו שגם זה נחשב לחטא, כי אחר חטא המרגלים היה להם לבטוח בה' שימחול להם ולא שיעשו אח"כ מעשה בעקשות בעוצם ידם, ו' מקושש, ז' קרח ועדתו, ואלו השבעה דברים המה בירורים דקים, כי בתורה נמצא רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שהם מלמדים את האדם איך להתנהג במעשיו, אבל אלו השבעה דברים הם בירורים דקים שיצרך כל אדם לברר עצמו בהם, ועל זה נאמר (משלי ט',י') תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדשים בינה, שאלו הדברים לא נכתבו מפורש כי אינם לדורות להתנהג בהם, כמו ענין פרשת נדרים שנכתב בתורה שהאדם יגדיר עצמו בעת הצורך ואחר כן מותר לו, ולכן אינם מפורשים אלו הדברים לפני האדם ורק בחכמה ידע כל פרט נפש איך להתנהג בהם, וזה נקרא (קהלת א',ג') תחת השמש, שנגד עיני האדם אין רואה בהם אור ואינו יודע היאך להתנהג בענינים אלו, והשי"ת מנסה את האדם בהם לראות איך יתנהג בהם, כי אלו הדברים המה בירורים דקים מאוד, וכמו במעשה הזה שקודם שבירר השי"ת שהדין עם משה לא היה מבורר לפני ישראל שעמדו מן הצד עם מי הדין, כי אפילו משה רבינו היה גם כן מלובש בגוף שהוא לבוש מלבושי עוה"ז, א"כ יוכל להדמות שחלילה נמצא גם במשה רבינו באיזה ענין חסרון מה, וכמו שנמשל עדת קרח במדרש (רבה קרח פי"ח,ב') למי שאין ברצון בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו וכו' בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה, היינו שבאמת בכל העולמות היה ספק עם מי יסכים השי"ת, אך למשה רבינו ע"ה היה סייעתא דשמיא כמו שמוזכר בתרגום יונתן (קרח ט"ז,י"ט) ובעא למטרד בההוא עותרא ית משה וית אהרן מן עלמא אילולי דאתגלי איקרא דה' לכל כנשתא, ונגד אלו הז' מכשולים איתא בגמ' (פסחים נ"ד:) שבעה דברים מכוסים מבני אדם, והששי הוא מלכות בית דוד מתי תחזור שהיא נגד מכשול ממקושש שנגד זה ניתן לישראל מצות ציצית שיהיה נפש בישראל שמדקדק ברצון השי"ת כחוט השערה וגם כל העולם יסכימו לגדולתו כמו שנאמר (נחום ב',א') חגי יהודה חגיך וכן כתיב (בראשית מ"ט,ח') יהודה אתה יודוך אחיך, וזה שנאמר (במדבר ו',כ"ו) וישם לך שלום, שכל העולם יסכימו לגדולתו, והשביעי הוא מלכות פרס מתי תפול הוא נגד מכשול מחלוקת קרח, כי אופיה של מלכות פרס הוא צרת עין, כי כל אומה יש לה קליפה מיוחדת, וצריכים ישראל להכניס כל הטובות מהם להכניסם לקדושה, שמחמת שהיה בבבל קליפה מגיאות כדאיתא בגמ' (סנהדרין כ"ד.) אין לבבל נחית ולכן כשישראל קבלו מהם כל הטובות שנמצא בהם יצא משם תלמוד בבלי, וזה שכתיב (משלי ח',ט"ו) בי מלכים ימלוכו שכשיבוא זאת לתוך ישראל הוא מלא קדושה, אכן עיקר גסות הרוח וצרת עין היה אופיה של מלכות פרס כדאיתא (שם) בגמ' ואישתרבובי דאישתרבב לעולם, ואיתא (שם) זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד, וזה הוא מלכות פרס מתי תפול מתי שיבוטל מדת הצרת עין מהעולם, כי כל המחלוקת הוא מצד הצרת עין הנמצא, כמו שמצינו שאחיתופל שהיה חכם גדול כמו שכתיב (ש"ב ט"ז,כ"ג) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים וגו' ואיתא בגמ' (בבא בתרא קמ"ז.) שצוה את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד, כי מאד צריך האדם להיות מבורר בצרת עין ואז יוכל להכניס עצמו במחלוקת, כי מי שיש לו טובת עין מאד שידע ברור שאם יאיר לו השי"ת שהדין עם חבירו אזי תיכף יתרצה לחבירו ויהיה כפוף תחתיו אז מותר לחלוק על חבירו, וזה שאיתא בגמ' (חולין פ"ט.) אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, והיינו שכובש את יצרו לבלי יכנס במחלוקת על זה העולם מתקיים ומתחדש כבריאה חדשה, וכן בכל הענינים כשאדם מצמצם עצמו לכבוש את יצרו ולסבול, לכן מדה במדה מצמצם השי"ת את הבריאה לנגדו שמתחדש כבריאה חדשה, כי השי"ת חפץ בטובת כל הברואים ואינו חפץ חלילה ברעתם, לכן מתנהג השי"ת עם האדם מדה במדה, ובענין מריבה צריך האדם לסבול ולצמצם עצמו ולבלום פיו, וזה שאיתא בזה"ק (קרח קע"ח:) ועבד הלוי הוא הוא אשלים לסטר שמאלא וכו' מאי בארונא בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא, והיינו כמו שכתיב (במדבר ז',ט') בכתף ישאו שצריכים לסבול, ועדיין לא נגמר הבירור מהמחלוקת כי יש בישראל ג' מדרגות, בעלי מעשים טובים, וצדיק, וכהן. וזה דאיתא במסכת אבות (פ"א,מ"ב) על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, צדיק הוא תורה, וכהן הוא עבודה באהבה ובעל מע"ט הוא גמילות חסדים, וכל זה אינו מבורר בשלימות כמו שמצינו שכתיב (מ"א י"ט,י"א) לא ברוח ה' וגו' לא ברעש ה'. רוח הוא נגד רצון שיש בבעל מע"ט, רעש הוא יראה שיש בתורה שהוא נגד צדיק ואש הוא נגד כהן שהוא עבודה באהבה עצומה, ולכן כתיב מתחלה (מ"א, י"ח,כ"ד) והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר שהסכימו כולם שמי שיכול לפעול אצל השי"ת על ידי עבודה באהבה עצומה בו בחר ה'. אכן אח"כ הראה השי"ת לאליהו הנביא שאחר כל אלו צריך האדם שהשי"ת יסכים ויחתום על כל זה, וזה שכתיב (שם י"ט,י"ב) ואחר האש קול דממה דקה, קול הוא חתימת השי"ת על רוח שהוא רצון בעל מע"ט שהם מהשי"ת אז הם טובים, דממה הוא חתימת השי"ת על רעש. דקה הוא חתימת השי"ת על אש, וכאשר יחתום השי"ת על אלו הדברים שאין האדם נוטה בהם לצד נגיעתו אז המה מבוררים בשלימות, כי אף בענינים כאלו כשאדם משתוקק לאהבה ויראה יוכל גם כן לחמוד להם כחמדת עוה"ז וצריך האדם שהשי"ת יסכים עליו שכונתו באמת לשם שמים, וכל זה הוא מפני שיש מסך המבדיל שמסתיר לפני האדם שאינו מביט להשי"ת בכל פרט ענין, אבל כשיהיה עיני האדם פקוחות להביט בכל דבר להשי"ת אז הוא מבורר בכל פרט ואז יהיה מותר לו להתפלל על כל דבר יען שיראה שהכל הוא מהשי"ת, ולעת עתה דבר זה נסתר וכדאיתא בגמ' (ברכות ל"א.) כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה וכו' וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות, והיינו אף שנגד עיני רבי עקיבא היה הכל מבורר, אכן מפני שלעין הצבור לא היה כל כך מבורר לכן לא הרבה בתפלה, כי כל התפלות שאנו מתפללין עפ"י סדר שסדרו אנשי כנסת הגדולה המה רק שיתגלה שהכל הוא מהשי"ת ואז נוכל להתפלל להשי"ת לבדו ולא יהיה שום מסך המבדיל שאז יהיה התפלה בלב ישראל בקביעות, כמו שכתיב (תהלים ק"ט,ד') ואני תפלה, היינו שהוא עצמו הוא התפלה שהוא רואה תמיד נכחו את השי"ת שבלעדי ה' הוא חסר מכל ואין לו שום חיים בלתי כשיתחבר להשי"ת, וזה שורש התפלה שהוא לשון חיבור כמו שכתיב (בראשית ל',ח') נפתולי אלהים נפתלתי. והענין הוא כמשל מלך שאמר לבנו שבל יראה פניו רק כל מה שיצטרך אליו ישלח דברו על ידי שליח, והיה משלח תמיד ע"י שליח בקשות רבות וכל הבקשות לא היו רק שיוכל לראות פניו ולא יצרך לדבר אליו עוד ע"י שליח, וכן כל העבודות הם ע"י כהנים שהם נקראים עבדי ה', ואין לך גדול בישראל כדוד המלך ע"ה שכתיב עליו (תהלים ב',ז') בני אתה וגם איתא בגמ' (יומא כ"ה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וזה הוא מפני שנקראים בנים מכל מקום אין רשאי לכנוס במקום שהכהן נכנס, מפני שהבן לא יבוא כל כך במורא כמו העבד, ועל זה התפלל דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ז,ד') שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, שלא יצטרך לממוצע רק לבקש מה' פנים בפנים.

קידוש החודש היא מצוה ראשונה שניתנה לישראל במצרים ולא נאמרה להם רק למשה ואהרן ולא אמר שיאמרו זה לישראל אבל מ"מ החודש הזה לכם ר"ל לכל ישראל וכמו שנאמר במ"ר (שם פ' טו) ראש חודש לכם כו' רק הקידוש נמסר לגדולי ישראל לבד ואם גדול הדור בחו"ל שלא הניח כמותו בא"י מקדש וקובע שם כמו שנאמר בר"ע (ברכות סג.) ועכשיו קובעין ע"פ הקידוש של הלל האחרון כידוע. והיינו כמו שנאמר במדרש שם כי השם יתברך לא רצה לקדש דמקדש לעצמו רק הוא מקדש לישראל ועל ידי שהם קדושים מה שהם מקדשי הוא מקודש כמו כלי חול שמכניס לתוכו קדש. וע"כ הם מקדשים אותו כמו שנאמר והייתם לי קדושים כי קדוש אני ע"ש במתנות כהונה דחוק. ונראה דר"ל דע"י שאתם קדושים עי"ז אני קדוש ועד"ז כתבו לפרש מ"ש קדושתי למעלה מקדושתכם שעל ידי קדושתכם אני קדוש מלמעלה. ונאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ר"ל על ידי תהלות ישראל ע"ש. הכוונה כידוע דחמה ולבנה רומז לקב"ה ושכינתי' וכמו שנאמר (בסוטה י.) שמשון ע"ש הקב":ה שנאמר כי שמש ומגן ה' ונאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה וכן החמה גוף של אש וז"ש וליהט אותם היו הבא וכמו שנאמר (נדרים ח:) דמוציא חמה מנרתיקה כו' (ובשמו"ר שם) דאו"ה מונין לחמה שהיא של אש ועתידין לידון בה וישראל ללבנה שהיא של אור וכן הם נוחלין האור כמו שנאמר אור זרוע לצדיק וגומר ואומר קומי אורי כי בא אורך ע"ש והיינו דהעכו"ם קרו לי' אלהא דאלהא כמו שנאמר (סוף מנחות) ע"פ גדול שמי בגוים היינו שאין משגיח בתחתונים כלל. אבל עיקר בריאת העולם לגלות כבוד מלכותו בעולם וכמו שנאמר כל פעל ה' למענהו ואז"ל (שוח"ט תהלים קמח) לקילוסו וזהו שכינתו ית' בתחתונים. ואברהם אע"ה היה הראשון לפרסם זה בעולם וכמ"ש ז"ל (בב"ר פ' חיי) ע"פ אלהי השמים ואלהי הארץ דעד עכשיו כו' ועכשיו אלהי הארץ שפרסם השגחתו בתחתונים וא' ע"ז (בב"ר סו"פ ל) דא"ל הקב"ה עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא בא והאיר לפני בא"י כו' דזה נקרא שמאיר לפניו ית' ע"י שמפרסס כבוד מלכותו על כל הבריאה. וזה דוגמת הלבנה המקבלת אור מהחמה וז"ש קומי אורי שישראל מאירין לפניו ית' ומהיכן לוקחין אור ע"י השם יתברך אורך ומאיר להם. ועד"ז אמרו במ"ר (תצוה סו"פ לו) במנורה הקב"ה מאיר לכל העולם ומצוה להאיר לפניו. כי שמן היא חכמה ואור השמן היא אור תורה. והשם יתברך מאיר באור תושב"כ וישראל מאירים בתושבע"פ שזהו מה שהם מחדשים. ובאמת גם זה דברי אלהים חיים כמו שנאמר (בעירובין יג:) וכ"א (ב"ב יב.) וע"ש ברמב"ן דהוא ברוה"ק ועדיף מנבואה אבל מ"מ השי"ת מסר זה לחכמים כאילו הם המאירים זה וע"י שבא אורך מה שהשם יתברך מאיר ללבם. עי"ז הם מאירים לפניו ית'. וא' קומי אורי תחלה דבהתגלות הם המאירים בעצמם וע"ז אמר במדרש שם למעשה ידיך תכסוף שהשם יתברך מתאוה להם שיהיה נקרא ע"ש בנ"י שהם המאירים. ודבר זה הוא חנוכה דאהרן כמו שנאמר במדרש (ר"פ בהעלותך) כי הוא השורש דתושבע"פ כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו' ונא'ובאת אל הכהנים וגו' ע"פ התורה אשר יורוך וגו' ונאמר שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וגו'. וחמה ולבנה רומזים ג"כ לתושב"כ ותושבע"פ דמקבלים האור מתושב"כ. וע"כ אמרו במדה"נ (זח"א צז ע"ב) דהקב"ה בא בר"ח למשמע אולפן מנשמתהון דצדיקיא שאז הוא הארת האור דתושבע"פ והשם יתברך יכסוף למעשה ידיו וע"כ מסר קידוש החדש לחכמים כי הם המאירים אור דתושבע"פ. וזה התגלות השכינה בלבבות בני ישראל דזהו כל ענין אור תורה להאיר ללב בדעת אלהים וכמו שנאמר לעתיד ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי וגו' ודוד המע"ה א' לשהמע"ה שהוא שורש החכמה תתאה דתושבע"פ שורש המלכות פה דתושבע"פ א"ל דע את אלהי וגו' וזהו מפיו דעת ותבונה. ונאמר (משלי ט׳:י׳) ודעת קדושים בינה ובינה הוא תושבע"פ שמבין דבר מתוך דבר וזהו דעת קדושים שהוא הדעת אותו ית' שהוא ע"י התושבע"פ ודעת הוא רוה"ק כמ"ש רש"י פ' תשא והוא השגת תושבע"פ כנ"ל וע"כ נקרא דעת קדושים דקדושים הוא שיש להם רוה"ק דקדושתם מקדושתו ית'. וישראל נבחרו להיות כולם כן וכמ"ש כי עם קדוש אתה ונאמר קדש ישראל לה' ונאמר קדושים תהיו והייתם קדושים. וכן נקראו בגמ' בפ' רע"ק ובפ"ק דחולין ישראל קדושים וע"ז הי' מ"ת כמו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכהנים הם הקדושים כמו שנאמר בר"פ אמור קדושים יהיו וגו' קדוש יהיה לך וגו' כי אני ה' מקדשו ובפ' קרח אשר יבחר ה' הוא הקדוש. והם אמרו כל העדה קדושים ובתוכם ה'. דזהו הקדושה כשהש"י שוכן בתוכם והאמת כן. ולעתיד יהיה לגמרי כן ויהיה ממלכת כהנים ושפתי כהן ישמרו דעת ואז כולם ידעו וגו' ובמעמד הר סיני היו כולם כן וכמו שנאמר בשהש"ר ע"פ ישקני אבל אח"כ אף דיש קדושה בכל ישראל מ"מ יש מדריגות והיו צריכין לקבל ממשה ואהרן כמו שנאמר (בעירובין נד:) כיצד סדר משנה כו' וע"ז א' (בשמו"ר פ' טו) שלח אורך ואמתך וגו' הם משה ואהרן כמ"ש תומיך ואוריך וגו' ונא' תורת אמת וגו' ואמר החודש הזה לכם זש"ה כו' עיי"ש. ור"ל דזהו ענין קידוש החודש שנמסר להם דעי"ז מאירים ללבבות בנ"י. ומשרע"ה הוא שורש האור תורה וכמו שנאמר ותרא אותו כי טוב שכשנולד נתמלא הבית אורה (סוטה יב.) ושיהיה נקבע בלב הוא ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא שמקרבן לתורה וזהנו תורת אמרת שבפיהו ושפת אמת הוא שתכון לעד: ע"כ מכתי"ק