Chasidut על קהלת 1:7

ובזה יבואר מאמר הגמרא שבת "אמר השטן תורה היכן הוא אמר לו הקב"ה לך אל הארץ, ואמרה הארץ אין בי לך אל הים, והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם", ויש להבין האיך יאמר השי"ת דבר שאינו? והנראה לבאר דהנה השי"ת אמר אל השטן המקטרג "לך אל הארץ", דאפילו לימוד תורה בארציות וחומר, היינו שלא לשמה, ג"כ מקובל לפני, ואין לך להשטין על בני ישראל, והארץ אמרה "אין בי", פירוש דעיקר התכלית אין בארציות כנ"ל, רק "לך אל הים" היינו הצדיק שהוא מעלה הניצוצות אל הים העליון שלשם הוא עלייתן, הצדיק שהגיע אל המדריגה זו, הוא עיקר התכלית. וזה אומרו "כל הנחלים הולכים אל הים", פירוש 'נחלים' לשון נחלה וירושה, דהיינו העלאת ניצוצות קדושה נקראים ירושה כנ"ל, הולכים אל הים העליון, "והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם", פירוש שיש עוד למעלה מזו מדריגה שלישית כמו מדריגת משה רבינו ע"ה שהגיע למעלות הדביקות בבורא יתברך בחיים הנצחיים.

ויקח קרח וגו'. נודע תרגומו ואתפלג וכו' והנראה בביאורו מאשר ידוע לחכמי אמת אשר נפשות הצדיקים שבדור וביחוד אותן שמורין לעם ה' דרכי ה' ותורתו ועבודתו הנה נשמתן הוא כמו הצינור המושך מים ממקור מים חיים להכניס המים אל הבור שבחצר כן על ידי שורש נשמתן ממשיכין לאנשי ישראל חיות הקודש ומוחין ואמיתיות עבודה לאהבה את שמו יתברך ולירא מפניו באמת ממקור העליון ברוך הוא. והנה בדרך משל כשהבור מתמלא נראה לאדם שאין צריך עוד אל הצינור. ואכן החכם עיניו בראשו לומר הנה המים שבבור כשלא יהיו מעורבים עם מי המקור על ידי הצינור יפיגו את טעמן ויסריחו עד שלא יהיו ראוין לשתיית אדם ואולם כשהמים שבבור יהיו הולכין ושבין תמיד ויתערבו עם מי המקור יעמדו תמיד בטובן וטעמן. וכן הוא בדרכי שמו יתברך ועבודתו הנה הקצר בשכל כשרואה שבא למדריגה אחת על ידי צדקת הצדיק בכח השפעתו שהמשיך עליו על ידי שורש נשמתו. הנה נדמה בעיניו שמהיום ההוא והלאה אין צריך עוד אל הצדיק להמשיך שפע וחיות הקודש על ידי שורש נשמתו. ונדמה לו שהוא דבר חשוב בפני עצמו ואינו רוצה להיות נכנע אל הצדיק באומרו כי מה לי עמו יש לי רב מבלעדו. ואמנם החפץ באמת ומבקש אמת יודע באמת כי כאשר יתפלג ויפריד עצמו מהצדיק ח"ו יסריחו מימיו ויפיגו טעמן כנודע מחכמי תעודה בסוד העלאת המיין נוקבין שהוא דבר שאין לו הפסק. ועל זה רמז שלמה המלך ע"ה באומרו (קהלת א', ז') אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. והוא סוד (יחזקאל א',י"ד) והחיות רצוא ושוב. כי תמיד הם שבים להעלות מיין נוקבין ולהמשיך מיין דכורין ממקור החיים חיות חדש באור המאיר ממקור שאין לו הפסק לעולם. וכמאמר הכתוב (תהלים קל"ו, ז') לעושה אורים גדולים. לעשה לא נאמר אלא לעושה שהוא לשון הוה שבכל יום ויום מאיר לעולם באור חדש וכאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בברכת יוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו. ועל כן מי שמבין את זאת הנה אדרבה משים לבו תמיד להיות דבוק בצדיק הדור בכדי שיהיה לו למשפיע להיות נשפע תמיד מלמעלה באור חדש וחיות הקודש ומוחין חדשים.

ועבור זה התפלל דוד המלך ע"ה ואמר (תהלים ט"ו, י"ב) ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן וגו' ולכאורה יברך אחד מיותר והיה לו לומר ה' זכרנו יברך את בית ישראל ועיין במפרשים שם, ואמנם כיון שרצה להתפלל על ישראל ולהמשיך להם ברכה ממעונה אלהי קדם, היה צריך קודם להמשיך הברכה לשורש נשמתו בית המלכות ומשם ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה להתברך כללות נשמות ישראל. ולזה אמר מקודם ה' זכרנו יברך להמשיך הברכה לשורשו אשר בשמים ממעל ומשם יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן וגו' ונמצא ודאי אשר הממשיך ברכות לעולם אשרי לו בעולם הזה שהוא יתברך מקודם וטוב לו בעד זה לעולם הבא כי ברכות לראש משביר שהקב"ה חפץ מאוד לשלם לו שכר טוב בעבור זה שהתברך עולם על ידו ועשה בזה רצון הבורא להיות נחת רוח לפניו שרק לשבת יצרה להעניקם מטוב ברכותיו ולקבל הענקתו וטובתו וחסדו, ואשרי מי שזוכה לקבל ברכתו, כי שכר מצוה מצוה (אבות ד', ב'), פירוש האדם העושה מצוה והקב"ה משלם לו שכר כראוי לפני כבודו זה השכר הוא גם כן מצוה והקב"ה משלם לו בעד זה, לבד מה שגרם במצוותיו להיות הקב"ה מיטיב לו ולשלם לו שכרו, שאין שיעור וערך לגודל הנחת רוח והתענוג שמתענג צור העולמים ברוך הוא וברוך שמו במה שמצא מקום להשפיע ברכתו ולהאיר לאחד מבריותיו מטובו, ומשלם גם כן שכר בעד זה לבד, ואמנם אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת (קהלת א', ז'), כי הברכה שהצדיק מקבל מאת ה' הן ברוחניות בתורה ועבודה והשגת חכמה ומדע, והן בגשמיות בברכת בני חיי ומזוני, על כולם הוא מודה ומשבח ומפאר לה' על כל הטוב אשר גמלהו, ועובד ה' בטובה ההיא, ובזה פועל עוד ברכה בעליונים ובתחתונים כי מגביר בזה מדת החסד במה שמודה לה' על חסדו והחסד מתרבה בעולם ומתברכין כל העולמות.