Chasidut על קהלת 11:9

וזה שאמר שלמה המלך ע״ה (קהלת י״א, ט׳) שמח בחור בילדותך וגו׳ ודע פירוש כשתבוא לכלל דעת צריך לתקן הכל כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט:

ואפשר בזה לרמז במאמר חז"ל (סוכה נ"ג.) אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו וכו', כי עת הופעת על האדם רוח קדושה וטהרה נקרא עת זקנה, כי זקן הוא זה שקנה חכמה כמאמר חז"ל (קידושין ל"ב:) ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומז בזקן שקנה חכמה, כי הנה לא נרמז במלה כי אם זה קנה, אבל מניין שקנה חכמה דילמא נפשות או דבר אחר, ונראה^*עיין בפני יהושע שם שכתב כן. על פי מאמר חז"ל (תנחומא ריש פרשת ויקרא) דעה חסרת מאי קנית, דעה קנית מאי חסרת ועל כן כיון שמרומז בו זה קנה ודאי קנה חכמה, כי אם לא קנה חכמה מה קנה הרי הכל חסר אצלו. ולזה נקרא עת הופעת אור הקדושה עת זקנה שקנה חכמה כח מ"ה, פירוש כח ה' הרמוז בשם מ"ה, ועת אשר יעשה אדם עבירות לעבור על רצון קונו נקראים ימי הילדות כי הרבה ילדות עושה, והוא מעשה ילדות בלי חכמה. ועל כן האדם אשר מקיים כדברי יצר הרע שאומר (קהלת י"א, ט') שמח בחור בילדותך כמאמר חז"ל (שבת ס"ג:). ועושה מעשה נערות ללכת אחרי שרירות לבו הרע ותאותו וחמדת לבו זה מבייש את עת זקנתו כי כאשר יבואו ימי הזקנה שהוא הופעת אור ה' וקדושתו, לא יוכל להאיר עליו כלל שיקבל הוא הקדושה לרוב הטומאה אשר נתהוה בו כי חשכת הקליפה הוא מסך המבדיל מלהניח הבהקת האור אליו. ואמנם זה הירא בעת הילדות מזה שלא יבייש את זקנותו, ועושה בכל התאמצותו שיהיה פרקו נאה, לכבוש תאוותיו וחמדותיו הבוערים בו בעת הילדות, וגופו טהור זך ונקי בכדי שלא יבוש ולא יכלם בעת אשר יבוא לראות פני הקודש, על זה אמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתינו.

נח איש צדיק. בתנחומא (ר"פ נצבים) זש"ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקנה, הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה להם תקומה שנאמר וימח את כל היקום. אבל ישראל נופלים ועומדים, וכן הוא אומר (מיכה ו) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, לכן נאמר הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. הענין בזה, כדאיתא במסכת שבת (סג:) מאי דכתיב (קהלת י״א:ט׳) שמח בחור בילדותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים טובים. היינו, כי דברי תורה שהם נקיים ובהירים יכול להמשיך אותם בגודל התפשטות, אבל מצות ומעשים טובים שהם תלוים בפעולה גולמית ע"י אברי הגוף, צריכים להיות בחשבון גדול ואחר בירורים רבים. כי הנה תכלית מעשה המצות הם להתפשט ולהרחיב כבוד שמים בכל הויות העולם, וכמ"ש בש"ס סוטה (יד.) מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. ובספרי (פ' עקב פסקא מט) ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, וכי אפשר לו לאדם לעלות למרום ולידבק באש וכו' אלא מה המקום נקרא רחום אף אתה הוי רחום וחנון. ולפי שתכלית התחלקות והתפשטות המדות הוא כדי להיטיב לבריותיו מרוב חסדו יתברך. אכן אצל השי"ת כל המדות הם בבהירות גדול, לפי שאינו קשור ואדוק בשום פרט מהם בזה יותר מלאחרת, כי כל הבריאה אצלו הוא כדברים של מה בכך, שאינו מוכרח לשום דבר, שח"ו לא נתוסף בו שום תועלת בבריאת העולם, וכדאיתא (בסידור התפלה), אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם. אבל כשהמדות מסתעפים בכח פעולות אדם, אזי יוכל להסתעף ולהתפשט בהם, עד שהרגלים מאותה מדה יהיו ממחריבי קרתא, כיון שהאדם נטוי ואדוק באיזה פרט מהמדות מצד נגיעה שלו, וכל מה דעביד לגרמיה הוא דעביד, ויוכל להתפשט באותה מדה עד קצה האחרון שלא יתן מקום למדה ההפכיית לה^סחמבואר בתפארת החנוכי על זהר עקב (רבע.) ד"ה והוה: כל מה שהוא רק בדרך מדה, אף שהוא בשורש מדה טובה, אבל אינו טוב רק על דרך המדה והרוב. אבל לפעמים יש בו הסתעפות, שיעשה רע באותה מדה עצמה עיי"ש.. ולכן בכל מה שתלוי בפעולה אף מצות ומעשים טובים, אמר הכתוב, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, היינו שיאחוז דרכו בפלס ובמשפט, להיות כל פעולותיו נקיים משמץ נגיעה, שלא יהיה נטיה מצדו לשום מדה יותר מלאחרת שכנגדה, ואזי הוא מובטח שרצונו הוא רצון קונו המשולל מכל מדה, שהכל אצלו כדברים של מה בכך, ונקשר רצונו עם עומק רצון הש"י שיש לו באותה פעולה^סטמבואר בתפארת יוסף שביעי של פסח ד"ה אז ישיר: הנה יש שבע מדות שהשי"ת מנהג בהם את עולמו, כמו שכתוב (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ד' הגדולה והגבורה עד לך ד' הממלכה. ועיקר היקרות שלהם הוא בעת שיש התכללות המדות. כי אם תתפשט המדה בלי גבול וצמצום, אז יכול לצמוח מהמדה בעצמה כל מיני הופכים, עד שיצמח גם ההיפך מהמדה. וכמו שאנו רואין שאפילו ממדת החסד שהוא מדה יקרה עד מאד, עכ"ז אם יהיה בלי גבול וצמצום אז יכול לרחם על אכזרי, שזה ממש ההיפך ממדת החסד, שאין לך אכזריות גדול מזה שמקיים אכזר בעולם.: