Chasidut על קהלת 4:12

הפטרה (ישעיה נא יב) אנכי אנכי הוא מנחמכם ותשכח ה' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ. על פי מה שפרשתי (בתפלה למשה תהילים קכ״א:א׳) הפסוק בתהילים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, (תהלים קכא ב) עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ על פי שפירשו ועליתם את ההר (במדבר יג יז), דקאי על היצר הרע, ואם כן לנגד ההר אחד, יש עדיין באפשרי בחק האנושי להיות במעדר יעדרון על ידי הרהורים טובים והבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), מה שאין כן אם חטא הרבה ונברא משחיתים הרבה וכולן מסיתים לחטוא, כמו שפירש באלשיך על פסוק (דברים כו ה-ו) ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול, (דברים כו ו) וירעו אותנו המצרים, עיין שם שעל ידי שהיה שם לגוי גדול שנבראו משחיתים דרבה, משום הכי וירעו אותנו, והם לא הניחו לו אף הרהור טוב, כמו שפירשתי בפרשת כי תצא על פסוק קהלת ד' (יא-יב) אם ישכבו שנים וכו', (קהלת ד יב) והחוט המשולש, דהיינו המשחית הנברא על ידי חטא הנעשה בחבורת שנים לא במהרה ינתק, ואם כן יתייאש עצמו. אך יש זמן שהקב"ה יעורר בלי התעוררות דלתתא, כמו ביו"ד ימי התשובה, לפי שהוא עת הבריאה ועולם חסד יבנה בלי התעוררות דלתתא, עיין ביערות דבש חלק א' בהתחלת דרוש א', שפירש בזה דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נה ו), אימתי בין ראש השנה ליום הכיפורים (ר"ה י"ח ע"א), שאז הוא ממציא עצמו לנו, עיין שם. והיינו אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, וח"ו כמעט אבד סברי, ועל זה אמר עזרי מעם ה', אף שאין כאן התעוררות דלתתא, לזה אמר עושה שמים וארץ, כלומר בעשרת ימי תשובה עת הבריאה שנעשה בלי התעוררותא דלתתא. והנה הכפל אנכי אנכי, הוא על דרך אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו), ר"ל בסוף ובהתחלה, וניחם לשון נחמה ולשון חרטה, כמו ואין איש ניחם על רעתו (ירמיה ח ו), ומן ניחם יאמר מנחם בלשון מפעיל, וכשהוא לנוכח בלשון רבים יאמר מנחמכם, והבן. וקאי על התשובה שעקרו הוא חרטה, ואמר שלפעמים הוא רק מהשם יתעלה בלי התעוררותא דלתתא. והנה כשצריך אתערותא דלתתא, אין השי"ת עוזר להתשובה להשוכח לגמרי, רק להזוכרו ומתעורר עצמו, והבן. אבל בזמן הבריאה היינו בעשרת ימי תשובה, אז מעורר גם להשוכח והוי התחלה גם כן ממנו ית'. ועל פי זה יתבאר אנכי אנכי, ר"ל בהתחלה ובסוף הוא מנחמכם, ר"ל חרטתכם הוא ממנו, ותשכח ה' ר"ל אף שאתה שוכח, ואימתי יהיה זה, על כן אמר נוטה שמים ויוסד ארץ, ר"ל בזמן הבריאה היינו בעשרת ימי תשובה, והבן.

וְאֵין חֻלְיָא פָּחוֹת מג', (מח) כִּי עִקַּר הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק, וְהוּא כָּלוּל מִכָּל הג' אָבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְהוּא בְּחִינַת עֲנַף עֵץ עָבוֹת, אֵין עָבוֹת פָּחוֹת מג' (מט) וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת שֶׁהוּא הָרֶגֶל הַשְּׁלִישִׁי, בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁאָז נוֹטְלִין ד' מִינִים וְאוֹגְדִין וְקוֹשְׁרִים ג' מִינִין בְּיַחַד, וְשֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל, וְהֵם מְאִירִין לְהָאֶתְרֹג שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת עין, (נ) שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין הד' מִינִים וְזֶה בְּחִינַת ד' צִיצִית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֻלְיוֹת וְכָל חֻלְיָה הִיא ג' כְּרִיכוֹת וְכַנַּ"ל ול"ט כְּרִיכוֹת וה' קְשָׁרִים כְּפוּלִים, שֶׁהֵם עֶשֶֹר קְשָׁרִים וְכֻלָּם בְּיַחַד הֵם עוֹלִין מ"ט כְּנֶגֶד מ"ט יְמֵי הָעֹמֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה עַל-יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין וּמְקַשְּׁרִין הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן לְמַעְלָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת צִיצִית וְכוּ' כַּנַּ"ל:

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וכו' (בראשית כב א), ויאמר קח נא את בנ"ך את יחיד"ך אשר אהבת את יצחק וכו' (בראשית כב ב). ארמוז למשכילים רמיזא דחכמתא המרומזים במקראי קודש הללו ישמע חכם ויוסיף לקח מדעתו לפרש כל הפרשה, והנני אומר שבכאן נרמז עולם התיקון אחר השבירה, דהנה ידוע כי מתחילה יצאו המלכים דניקודים רק המלכות דכל ניקודה, וכולם מסוד ב"ן, וגם כן לא יצאו מקושרים בבחינת קוין, רק כל אחד ביחידות שלא היה בהם סוד אהב"ה, ועל כן נשברו. ואחר כך האיר המאציל המלך הח' שהוא הד"ר, דהיינו בחינת יסוד שהוא מ"ה החדש, ובירר המלכים שנשברו מסוד ב"ן, ונתחברו יחד סוד מ"ה ב"ן בבחינת דכר ונוק', בסוד ושם אשתו מ"ה יטבא"ל (בראשית לו לט), ונעשו בבחינת קוין (בסוד והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד יב) , ימין ושמאל ואמצע שהוא סוד האהבה, והכל נעשה על ידי העליות האורות ביסוד דבינה. ומעתה נבא לרמוז במקראי קדש ויהי (וי הי) אחר הדברים האלה, (אלה רמז לששה נקודות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, שכל אחד כלול מכולם מנין אל"ה, האלה ניתוסף הה"א סוד נקודת מלכו"ת, ממילא האל"ה רומז לז' מלכים דנקודות שנשברו ונחרבו, הדברי"ם רמז לקושי הדין שנתהווה בהם סוד הדיבור שהוא לשון עז, כענין דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), וכאשר נחרבו אז) והאלקים, (רמז למאציל בדרך השאלה כמ"ש בהגהת עץ חיים שער הנקודים פרק ז'), נסה (הרים נס ודגל) את אברה"ם, (סוד אבר מ"ה בחינת מה החדש דרגא דיסוד הנקרא אב"ר), "ויאמר "אליו (באמירה בחיבה בסוד האהבה), אברה"ם (אתה אב"ר מ"ה מיוחד לכך) ויאמר הנני, ויאמר קח נא את בנך, (ר"ל הב"ן שלך המיוחד לך ונתפזר בשבירה, קחהו נא לך) "את "יחידך (שהיו כל דרגותיו ביחידות כל אחד זולת קוין), "אשר "אהבת (אשר בך היא בחינת האהבה, מה שאין כן בב"ן לא היה עדיין דרגא דאהבה רק דרגא דיראה), את יצחק (הוא מדת הדין היראה, תחבר עד בחינת האהבה שלך), ולך לך אל ארץ המוריה (הוא יסוד דבינה שנתעלה אחר כך למיין נוקבין בבטן אימא ונצטיירו בסוד קוין, עיין בספר מאורי אור ותראה איך ארץ המוריה יתכן ליסוד דבינה, עיין באות ה' ערך הר המוריה), והעלהו שם לעולה (כפשוטו תעלה כל הדרגין דב"ן לשם), על אחד ההרי"ם (ר"ל אחד המיוחד שבהרים שבבינה הוא יסוד דבינה, ועל אחד ההרים היינו בטן אימא עד תפארת שבבינה), אשר אמ"ר אליך (ר"ל על ידי זה תקנה בחינת אמ"ר, הוא סוד ג' קוין "אש "מים "רוח), שעל ידי זה יתקיימו העולמות בבחינת חוט המשולש. הנה פתחתי פתח למשכילים בחכמה, ומעתה יפתח הש"י לכל אחד לב כפתחו של אולם, ויוסיפו אומץ לדרוש בפרשה זו ברחב ידים שם רמ"ז אין מספר יראו ישרים וישמחו: