Chasidut על קהלת 5:2

ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וגו'. בכדי לידע אם הוא קרוב לעיר ואפשר יוכל להתגלגל שתבוא הזיווג אצלו, ויאמרו לו מחרן אנחנו וגו' ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן וגו'. ששאל להם אם הם שלמים עם לבן וזה אומרו השלום לו אם אתם שלום עמו (וכן אמרו חז"ל בראשית רבה ע', י"א) וכוונתו כי אם יש להם שלום עמו בודאי ילכו ויודיעו אותו ואולי על ידי זה יתגלגל הדבר שיבוא הוא ובנותיו לקבל פני בן רבקה אחותו. ואכן הם השיבו כי יש להם שלום אבל אינם צריכים ללכת להודיע כי הנה רחל בתו באה עם הצאן, ומיד כששמע זאת אז ידע בוודאי כי ה' הצליח דרכו וכאן יזדמן לו זיווגו. והנה חז"ל אמרו (שם) וזה לשונם: ויאמרו שלום ואין פטטין את בעי (פירוש אם אתה חפץ להרבות דברים) והנה רחל בתו באה עם הצאן הדא אמרת שהדיבור מצוי בנשים וכו'. כי היה קשה לחז"ל למה להם להשיב על דבר אשר לא שאל אותם ואמרו כי לא היו חפצים להרבות בדברים ועל כן אמרו הנה רחל באה והדיבור מצוי בהן. והטעם שלא רצו להרבות בדברים עמו נראה לפי שהיו שכירי יום ואסור להם לפגר ממלאכתם אף רגע כמימרא וכמעשה דאבא חלקיה (תענית כ"ג:) שלא רצה להשיב שלום לרבנן בעודו עסוק במלאכתו. ואף שגם בלא זה היו רובצים על הבאר להמתין עד אסיפת כל העדרים סברו פן יתמשכו מדברים אל דברים עד שיבטלו גם כן קצת בעת אסיפת העדרים, ועוד כי כן דרך אלו הנאמנין בשליחותן מרגילין עצמן שלא לדבר עם שום אדם בעת עבודתן, ועל כן גם שלא בעת העבודה כבר מורגלין לשתוק ואינם חפצים לדבר כי אין קץ לדברי רוח. כידוע אשר דברים בטלים גם זה הוא אחד מתאוות הזמן עד שאדם המורגל בהם קשה לו להתאפק ולחשות ויצאו לו בזה ימים ושנים ומבלה כל עתיו בהן לדבר עם זה ועם זה. וצדקו דברי החכם אדונינו שלמה המלך ע"ה שאמר (קהלת ה', ב') וקול כסיל ברוב דברים. וחוץ מה שזה מבטל מתורה ותפילה ועשיות המצוות ומכל שכן באיחור זמן קריאת שמע ותפילה. גם אי אפשר ברוב דברים שלא יערב בהן מלשון הרע וליצנות ושקר וחנופה וכיוצא בהם מדברי האיסור. וידוע אשר לשון הרע חמור יותר מכל עבירות שבתורה והרי הוא נחשב בין המינין והאפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא רק נכרתין ונאבדין ונידונין לדורי דורות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ז'). וליצנות ושקר וחנופה הם מהכתות שאינם מקבלים פני השכינה (סוטה מ"ב.). ועל כן תקנו חז"ל (ברכות כ"ח:) הודאה בכל יום שלא שם חלקי מיושבי קרנות שהם רצים לבאר שחת אף שאינם עושים כלום, אמנם עיקר חטאם במה שהם מדברים תמיד בכל מיני דברים בטלים ונתערב בתוכן דיבורי איסור ובפרט אלו המנבלין פיהם בדברי נבלה שאפילו אם נגזר עליו גזר דין של ע' שנה לטובה נקרע כמאמר חז"ל (שבת ל"ג.), ועל כן אמרו חז"ל (אבות א', י"ז) כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ובודאי לא כיוון ח"ו על שתיקה בדברי תורה ותפילה ח"ו כי כל פטטייא בישין בר מפטטייא דאורייתא (ירושלמי סוף ברכות), רק השתיקה מדברים בטלים וסיפור דברים חדשים מהבלי עולם שאינם נוגעים לעבודת שמו יתברך וכמעט זה שורש כל הרעות שבעולם וכמאמר הכתוב (משלי כ"א, כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ואומר (תהלים ל"ד, י"ג-י"ד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה וגו'. וכל עיקר ביטול תורה ותפילה בזמנינו זה הכל מהדברים בטילים והשיחה שבין אדם לחבירו. וכבר נודע אומרם ז"ל (יומא י"ט:) אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר (דברים ו', ז') ודברת בם, ולא בדברים אחרים וכו'. ונחזור לענינינו אשר לפי שהיו שכירי יום לא היו חפצים להרבות בדברים עמו שלא לפגר מעבודתם ועל כן אמרו והנה רחל בתו וגו'.

ו גַּם צָרִיךְ לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת, בְּחִינַת (קהלת ה): קוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, וּבְחִינַת (שמות לב): קוֹל עֲנוֹת אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ, וּבְחִינַת קוֹל, בְּחִינַת (תהלים מד): כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וְכוּ' מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה: