מדרש על קהלת 5:2

כי בא החלום לאדם מרוב ענין. מרוב הרהורי לבו בא החלום כענין שנ' והרהורי לבך על משכבך סליקו וכשם שהחלום בא ברוב ענין של מחשבה כך קול כסיל ברוב דברים שנ' גם אויל מחריש חכם יחשב ומתוך רוב דבריו נודע שהוא כסיל.

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ (תהלים מ, ה), זֶה יוֹסֵף. (תהלים מ, ה): וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ, רַבִּי יוּדָן אָמַר הָמוֹן רִבֵּי רַבְרְבַיָא שֶׁהֵם שָׂטִים אַחֲרֵי כָּזָב, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בָּהֶם. (קהלת ה, ב): כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, אָמַר פַּרְעֹה מִי מִתְקַיֵּם עַל מִי אֲנִי עַל אֱלֹהָי אוֹ אֱלֹהָי עָלַי, אָמַר לוֹ אַתָּה עַל אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ וגו'. (קהלת ד, יד): כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁל פַּרְעֹה. יָצָא לִמְלֹךְ, (בראשית מא, יד): וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, (קהלת ד, יד): כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף נוֹלְדָה רָשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי מִקֵּץ (קהלת ד, טו): רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, זֶה יוֹסֵף. (קהלת ד, טו): עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֵלּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לוֹ, וְלָמָּה נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיַּחֲלֹם פַּרְעֹה וְיִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.