פירוש על קהלת 5:2

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן. כִּי דֶרֶךְ הַחֲלוֹם לָבוֹא בְּרֹב הִרְהוּרִים שֶׁאָדָם מְעַיֵּן וּמְהַרְהֵר בַּיּוֹם, וְדֶרֶךְ קוֹל כְּסִיל לָבוֹא בְרֹב דְּבָרִים, כִּי בְּהַרְבּוֹתוֹ דְבָרִים, מוֹצִיא קוֹל שֶׁל כְּסִילוּת מִפִּיו, כִּי לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע, לְכַךְ אֲנִי אוֹמֵר: "יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים":

כי בא. כי כמו שדרך החלום לבוא במי שמהרהר בהרבה ענינים, כן בא קול כסילות מתלונה ותרעומות במי שמרבה דברים (ג) נדר לאלהים. לעשות צדקה:

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדָם. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, בְּרֹב דְּבָרִים שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם וְאָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַפְלָגָה בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדָם. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, שֶׁאָמְרוּ (בראשית יא, ד): וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַסְּדוֹמִיִּים בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדָם. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, שֶׁאָמְרוּ נְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לט, טו): וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָֹּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדָם. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, שֶׁאָמְרוּ (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סִיסְרָא בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, ג): וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סַנְחֵרִיב בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ. וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים, שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁבְּיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה'. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל נְבוּכַדְנֶצַר עַל שֶׁאָמַר (דניאל ג, טו): וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי. דָּבָר אַחֵר, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, כָּל חֲבָלִים וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בֵּלְשַׁצַּר בְּרֹב עִנְיַן רָע שֶׁבְּיָדוֹ, דִּכְתִיב (דניאל ה, ד): אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַהֲבָא וְכַסְפָּא וגו', וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּפַרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, א): וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וגו', אָמַר פַּרְעֹה מִי מִתְקַיֵּם עַל מִי, אֲנִי עַל אֱלֹהַי אוֹ אֱלֹהַי עָלַי, לָא אֲנָא מִתְקַיֵּם עַל אֱלֹהַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, כָּל הַלַּיְלָה הָיָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רוֹאֶה הָמָן עַל גַּבָּיו עוֹמֵד וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וּמַעֲבִיר פּוּרְפְּרִין מֵעָלָיו, וְכִתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וּמְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, וַהֲוָה מִתְעַר וַאֲמַר מָה חֶלְמָאָה דֵּין חֶיזְוָוא הוּא דֵין, עַד הֵיכָן עַד דַּאֲתָא צַפְרָא, אָמַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ו, ד): מִי בֶחָצֵר, אָמְרוּ לוֹ: הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר, אֲמַר הָא חֶילְמָא. כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן. וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, וְלַחֲבֵרָיו כְּתִיב (תהלים ז, יד): וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל, מַהוּ לְדֹלְקִים, אָמַר רַבִּי אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁמַּשְׁלִיכִין דֶּלֶק עֲלֵיהֶם. רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר אֵלּוּ שֶׁהִצִּיתוּ אֶת הָאוּר בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ רוֹדְפֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (איכה ד, יט): עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ. (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ. אֲבָל צַדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם, דִּכְתִיב (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ. (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ. דּוֹמִין לְבוֹרְאָן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר הֵן חוֹשְׁבִין רָעוֹת בִּלְבָבָם וַאֲנִי טוֹבוֹת בְּלִבִּי. הֵן חוֹשְׁבִים רָעוֹת בִּלְבָבָם, וַאֲנִי דָן אוֹתָם בִּלְבָבָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, טו): חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם. (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. מִיָּד הֵשִׁיב הָמָן וְאָמַר: יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה לְבוּשִׁין יֵשׁ לְךָ, אֶלָּא לְבוּשׁ מַלְכוּת, אוֹתוֹ שֶׁלָּבַשְׁתָּ בַּיּוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ. וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה סוּסִים יֵשׁ לְךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הַסּוּס שֶׁרָכַבְתָּ בַּיּוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ. וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לוֹ אֶת הַכֶּתֶר נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו, אָמַר הָא מָטְיָא עָנְתֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים.