Chasidut על קהלת 5:9

וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת בִּנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִיא מִצְוָה רַבָּה מְאֹד הַקַּיֶּמֶת לְדוֹרוֹת אִם כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִתְכַּנְּסִים כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל קִבּוּץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל וְלוֹמַר קְדֻשָּׁה וּבָרְכוּ וְכוּ', וּלְשָׁם מִתְכַּנְּסִים כָּל הַשְּׁכֵנִים הַנּוֹסָפִים בְּכָל פַּעַם אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְכַנִּרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ קָשֶׁה לְקַבֵּץ מִנְיָן וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים מִנְיָן מִתְפַּלְּלִין זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה וְהַרְבֵּה מִתְפַּלְּלִין בִּיחִידוּת וְאֵינָם בָּאִים לְהִתְוַסֵּף לִהְיוֹת שְׁכֵנִים אֶל קִבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁעוֹסְקִים בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לוֹמַר קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וְכוּ', וְעַל-כֵּן הוּא בְּוַדַּאי מִצְוָה רַבָּה עַד אֵין חֵקֶר לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק (קֹהֶלֶת ה), "וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְּבוּאָה גַּם זֶה הֶבֶל", שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת רַבּוֹת וְאֵין בָּהֶם מִצְוָה הַקַּיֶּמֶת לְדוֹרוֹת, כְּגוֹן בִּנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וְסֵפֶר תּוֹרָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

קנאה ותאוה שהם לא תרצח ולא תנאף. גזל ועריות. הם אב ואם כל המדות רעות ולכן דור המבול גרמו אבדון לעולם כולו. שאלה ראשי הכל וכמ"ש במדרש (שוח"ט נח) דשקרא נסיב פחתא לבת זוג. פחתא הוא תאוה כמ"ש (קהלת ה. ט) אוהב לא ישבע. ומשביעו רעב. (סוכה נב) שלעולם פוחת והולך. וקנאה על ידי שקר כמ"ש לא תשקרו איש בעמיתו. והם ישמעאל ועשו כמ"ש (שבת פח) על זרח משעיר והופיע מהר פארן מה כתיב בה כו' לא תרצח כו' לא תנאף כו' שהם הפסולת מאברהם יצחק. והקדים עשו כי קנאה אב ותאוה אם. וז"ש ורקב עצמות קנאה כמ"ש אביו מזריע לובן שממנו עצמות. ולכן תיקונם תיקון הכל כמ"ש בחסד ואמת יכופר עון ואז"ל (בברכות ה') בעוסק בתורה וגמ"ח כו' שהוא נגד קנאה ותאוה כמ"ש במקום אחר. מכופר הכל. וז"ש בא אתה כמ"ש כי עפר אתה וכל ביתך זו אשה שהוא הלב כמ"ש במקום אחר על וכל אשה חכמת לב שהיא תאוה כמ"ש כל המלמד בתו תורה כמלמדה תפלות כמ"ש במקום אחר. אל התיבה. שהוא ההגדרה והתיקון:

ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וגו' כולם ישבעו ויתענגו מטובך וקשה הלא בעסקי עולם הזה התענוג הוא קודם השביעה, והיה ראוי לומר יתענגו וישבעו, והפירוש הוא, דיש בעסקי עולם הזה תענוג בלא שביעה לעולם, ויש שיש שביעה אבל אחר השביעה שוב אין תענוג, כי בענין קיבוץ ממון והון רב יש תענוג, וכל מה שהוא עשיר יותר יש לו תענוג יותר, אבל אין לו שביעה, כמו שאמר הכתוב (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף, אמנם באכילת מעדנים ותענוגי עולם הזה יש שביעה, אבל אחר השביעה שוב אין לו תענוג מזה, כי (משלי כ״ז:ז׳) נפש שבעה תבוס נופת וכל זה בעסקי עולם הזה, אבל בלימוד התורה אינו כן, ועל דרך משל מי שאינו חכם גדול בתורה אם יבקשו ממנו לפרש הלכה קשה ועמוקה, הנה תחלה מר לו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ד"ל ע"ב) על פסוק שפתותיו שושנים נוטפות מור (שיר השירים ה׳:י״ג) אל תקרי מור אלא מר, ולבסוף מתענג, אבל אם הוא חכם גדול בתורה, אפילו בתחלת העיון יש לו תענוג, מפני שיכול לפלפל בחכמה ולמצוא ראיות ופירושים מכל הצדדים: