מדרש על קהלת 5:9

אמר רבי תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תהלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם. דרש ר׳ שמלאי מ״ד (דברים ד מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש א״ל הקב״ה למשה הזרח השמש לרוצחים איכא דאמרי אמר הקב״ה הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי מ״ד (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש בעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו ג׳ שבארץ כנען אמר מצוה באה לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמוד בהמון למי שכל תבואה שלו וחיינו דא״ר אלעזר מ״ד (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו. ורבנן ואי תימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב בהמון לו תבואה יהבי ביה רבנן עינייהו ברבה בריה דרבא. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רב יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה נ לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאי ת״ח שיושבים בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב חתם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו. רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם:

ז אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי: מִפְּנֵי מַה זָּכָה רְאוּבֵן לְהִמָּנוֹת בְּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בְּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל״ז:כ״א) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם". דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי, מַאי דִּכְתִיב: (דברים ד׳:מ״אּ) "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אָמַר [לֵיהּ] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים? דָּרַשׁ רַבִּי סִימָאִי: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ה׳:ט׳) "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן (לו) [לֹא] תְבוּאָה". "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף", זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁשָּׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁנִּבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אָמַר: מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּמֶנָּה. "וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה", לְמִי נָאֶה לִלְמֹד בֶּהָמוֹן? לְמִי שֶׁכָּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (תהילים ק״ו:ב׳) "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ", לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'? לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיע כָּל תְּהִלָּתוֹ. וְרַבָּנָן, וְאִי תֵּימָא רַבָּה בַּר מָרִי אַמְרֵי: "מִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה", כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן לוֹ תְּבוּאָה. יְהָבוּ בֵּיהּ רַבָּנָן עֵינַיְהוּ (ברבה בריה דרבא) [בְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה]. רַב אַשִׁי אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לִלְמֹד בֶּהָמוֹן לוֹ תְּבוּאָה, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו נ׳:ל״ו) "חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ", חֶרֶב עַל [צַוְּארֵי] שׂוֹנְאֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין. כְּתִיב הָכָא: "וְנֹאָלוּ", וּכְתִיב הָתָם: (במדבר יב) "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ". [וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר]: "וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו י״ט:י״ג) "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן". רַבִינָא אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן לוֹ תְּבוּאָה, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וְיוֹתֵר מֵחֲבֵרַי, וּמִתַּלְמִידַי, יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

אָז יַבְדִּיל משֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה, ט): אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין אָדָם מְמַלֵּא אֶת נַפְשׁוֹ, מַהוּ בְּכֶסֶף, רַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹהֲבִין דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ בְּכֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, טז): וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף. אָמַר רַב נַחְמָן מִי שֶׁאוֹהֵב תּוֹרָה אֵינוֹ שָׂבֵעַ תּוֹרָה, וּמַהוּ (קהלת ה, ט): וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר תּוֹרָה, לֹא תְבוּאָה, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד תַּלְמִידִים, (קהלת ה, ט): גַּם זֶה הָבֶל, אָמַר רַב אַחָא מִי שֶׁהוּא לוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמֵּד אֵין לוֹ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה. דָּבָר אַחֵר, אֹהֵב כֶּסֶף, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב מִצְווֹת, אֵינוֹ שָׂבֵעַ מִן הַמִּצְווֹת, כֵּיצַד, אַתְּ מוֹצֵא שְׁנֵי גְדוֹלֵי עוֹלָם דָּוִד וּמשֶׁה וְלֹא שָׂבֵעוּ, דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [עפ''י (דברי הימים ב ו, ט)]: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה לִי אֶת הַבָּיִת הַזֶּה, הָיָה דָּוִד אוֹמֵר לְעַצְמוֹ וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה לֹא תִבְנֶה לִי הַבַּיִת אֲנִי יוֹשֵׁב, מֶה עָשָׂה זֵרַז אֶת עַצְמוֹ וְהִתְקִין כָּל צְרָכָיו עַד שֶׁלֹא מֵת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב, יד): וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהָי, וְכֵן משֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵן הַזֶּה, אָמַר משֶׁה אֲנִי עוֹבֵר מִן הָעוֹלָם וְאֵינִי מַפְרִישׁ לָהֶם עָרֵי מִקְלָט, מִיָּד אָז יַבְדִּיל משֶׁה.