Chasidut על קהלת 9:11

וזהו שאמר הכתוב כאן אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש. פירוש חוץ מחכמת המלאכה שהיה בהם, נתן ה' בהם עוד חכמה ותבונה שידעו שלא לעשות בחכמת מלאכתן אשר נתן בהם ה' כי אם מלאכת עבודת הקודש, לא זולת. ולאשר שידעו כי קודם לא היו יודעין מחכמת מלאכת האומנות הללו, רק עתה שנתן ה' חכמה בהמה בשביל מלאכת הקודש, לא חפצו ליהנות כלל ממלאכה זו בחוץ לעשות כזאת בביתם או להתפרנס מזה, רק קדשו מעשה ידיהם לה' לבד למלאכת הקודש במשכן, לא זולת. ואפשר שדנו בה דין מועל בהקדש כי את זה ניתן להם בקודש ואסורין להוציאה לחולין. ואפשר עליהם רומז הכתוב (קהלת ט', י"א) כי לא לחכמים לחם. פירוש שלא נשתמשו בחכמתם לצורך לחמם כי לחמם לא יחסר מה' רק למלאכת הקודש ואז והחכמה תחיה את בעליה בחיות הרוחנית והגופנית.

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' (בראשית כו יב). ותרגומו מאה בדשערוהי. ונ"ל כונתו על פי מ"ש בפסוק (קהלת א' יח) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. כי קיום העולם הוא רק על ידי הברכה, לכך אמרו לברך ברוך השולח ברכה בכרי הזה (תענית ח' ע"ב). אך אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו', אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח' ע"ב). והנה לפי זה עד כדי שהדעת טועה יכול להיות ברכה, אבל יותר מכדי שהדעת טועה, אין יכול להיות ברכה דלנגד זה הוי כדבר המדוד. והנה לפי זה מי שמוסיף דעת, וכח המשער שלו הוא חד וגדול עד שלא יטעה כלל, אם כן אין הברכה מצויה בשלו. והיינו יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי אם אין ברכה אין כלום. והיינו לא לחכמים לחם (קהלת ט יא), ר"ל לחכמים דייקא, והבן. והנה הטעם דאין הברכה שורה בדבר המדוד, נ"ל דהא יש לדקדק למה תקנו השולח ברכה וכו', ולא הנותן ברכה. אך הענין הוא, דהנהגה הסתמית היא השגחה מסותרת בהטבע והיינו השולח, דהטבע הוא השליח, ואם כן בדבר המדוד שאין יכול להיות נסתר, אין בו ברכה. ולפי זה מובן דאם יתן השי"ת ברכה בעצמו שלא על ידי שליח היינו הטבע, ואינה מכוסה כלל בטבע, ודאי אין שום דבר יכול לעכב על ידו, ושורה בכל אף יותר מכדי שהדעת טועה. והיינו שאנו מתפללין בברכת השנים ברך עלינו ה' אלהינו וכו' ותן ברכה, דייקא אתה בעצמך תן ברכה ולא על ידי שליח. ועל פי זה יבואר הפסוק הפונה קדים ויזרע וגו' וימצא מאה שערים, כתרגומו מאה בדשערוהי, וקשה איך יתכן זה הא הוי בזה כדבר המדוד, דזהו ודאי (יותר) בכדי שהדעת טועה, לזה אמר ויברכהו ה' דייקא ולא על ידי שליח כנ"ל. והנה כזה אמרו רז"ל במסכת שבת (כ"א ע"ב) בענינא דחנוכה ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, וכיון שהיה משוער בו ודאי אין ברכה בו, רק נעשה נס והדליקו ממנו וכו', ממנו דייקא ולא שניתוסף, רק שהיה נס בשעת הדלקה שלא נבער מן השמן רק חלק שמינית, ואם כן מיושב הקושיא דראוי להיות רק ז' ימים חנוכה (ב"י או"ח סימן תר"ע). דלפי מ"ש היה נס ביום ראשון כמו בשאר הימים, כנ"ל ברור והוא נכון מאד בס"ד.

וז"ש הכתוב (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חד"ל וגו'. ר"ל כאשר נחלה מבוהלת בראשונה, צריך יגיעה הרבה כדי להעשיר, וצריך תחבול[ו]ת ובינה יתירה, ומוטב יותר שיזה(ו)ר לעשות צרכי נשמתו תחלה, ואז אל תיגע להעשיר, שאין צריך יגיעה, רק במעט מתברך להעשיר. וגם מבינתך חדל, כי לא לחכמים לחם (קהלת ט, יא), רק הבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב, י), ומבואר כל המדרש הנ"ל.