מדרש על קהלת 9:11

דָּבָר אַחֵר, וָאֶתְחַנָּן אֶל ה'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְגוֹ' (קהלת ט, יא). לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, זֶה עֲשָׂהאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה (ש״‎ב ב, יח), שֶׁהָיָה רָץ אַחֲרֵי אַבְנֵר. אָמַר לוֹ אַבְנֵר, סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי (שם פסוק כב). וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, שֶׁהָיָה קַל בְּרַגְלָיו. מַה כְּתִיב: וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ (שם פסוק כג). וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, זֶה אַבְנֵר. כְּשֶׁהָלַךְ אֵצֶל דָּוִד מַה כְּתִיב: וְיַטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וְיַכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ (שם ג, כז). וְהֵיכָן הָיְתָה גְּבוּרָתוֹ. הֱוֵי, לֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֶחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מל״‎א ה, יא). וְהוֹרִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכִּסְּאוֹ, וְהָיָה הַמַּלְאָךְ מְזַמֵּן וּמֵבִיא לוֹ כִּכַּר לֶחֶם וּקְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין בְּכָל יוֹם. הֱוֵי, לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם. וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר, זֶה אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי (איוב יט, כא). וְלֹא לַיּוֹדְעִים חֵן, זֶה יְהוֹשֻׁעַ. שְׁנֵי דְּבָרִים אָמַר בִּפְנֵי רַבּוֹ, וְאֵלּוּ הֵן וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה וְגוֹ' (במדבר יא, כח). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים (שם פסוק כט). וְאֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה (שמות לב, יז). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ, עָלֶיךָ נִשְׁעָנִים וּבְטוּחִים שֶׁתַּנְחִיל אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין קוֹל לְקוֹל. אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְגוֹ' (שם פסוק יח). הֱוֵי, וְלֹא לַיּוֹדְעִים חֵן. דָּבָר אַחֵר, לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה מְקַפֵּץ כָּאֲרִי בְּמַתַּן תּוֹרָה. מַה כְּתִיב שָׁם, וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שם יט, ג), וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם (שם פסוק כה). וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה מְנַגֵּחַ בַּמַּלְאָכִים לְמַעְלָה. וּכְשֶׁרָאָה עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִתְיָרֵא. לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה חָכָם (משלי כא, כב). וְאוֹמֵר: לֶחֶם לֹא אָכַל (שמות לד, כח). וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יֵלֵךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ (שם לד, ט). רַב הוּנָא שָׁאַל לִשְׁמוּאֵל, מַאי דִּכְתִיב: עֵת וּפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם (קהלת ט, יא). אָמַר לוֹ: עָתִיד הוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם וְיֵעָנֶה. אָמַר, מֹשֶׁה אָחַז אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנָּן אֶל ה' וְגוֹ'.

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה מַתָּנוֹת נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, חָכְמָה וּגְבוּרָה וָעֹשֶׁר. זָכָה אָדָם לְאֶחָד מֵהֶן, נוֹטֵל חֶמְדַּת כָּל הָעוֹלָם. זָכָה בְּחָכְמָה, זָכָה בַּכֹּל. זָכָה בִּגְבוּרָה, זָכָה בַּכֹּל. זָכָה בְּעֹשֶׁר, זָכָה בַּכֹּל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהֵן מַתְּנוֹת שָׁמַיִם וּבָאוֹת מִכֹּחַ הַגְּבוּרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל גְּבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ כְּלוּם. שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה, שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ' (קהלת ט, יא). וְכֵן יִרְמְיָה אָמַר, כֹּה אָמַר ה', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם וְגוֹ' (ירמיה ט, כב). וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָן מִן הַמָּקוֹם, סוֹפָן לִיפָּסֵק מִמֶּנּוּ. שָׁנוּ חֲכָמִים, שְׁנֵי חֲכָמִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אֲחִיתֹפֶל מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. שְׁנֵי גִּבּוֹרִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שִׁמְשׁוֹן מִיִּשְׂרָאֵל, וְגָלְיָת מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם. שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם. לָמָּה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא הָיוּ חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּבְנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים הַרְבֵּה וְהָיָה לָהֶם מִקְנֶה גָּדוֹל וְחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם וְיָשְׁבוּ לָהֶם חוּצָה לָאָרֶץ. לְכָךְ גָּלוּ תְּחִלָּה מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּגְלֵם לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשִּׁי (דה״‎א ה, כו). וּמִי גָּרַם לָהֶם. עַל שֶׁהִפְרִישׁוּ עַצְמָם מִן אֲחֵיהֶם בִּשְׁבִיל מִקְנֵיהֶם. וּמִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד.

ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' (במדבר לב א). ילמדנו רבינו כמה מתנות טובות נבראו בעולם, [כך שנו רבותינו שלש מתנות ברא הקב"ה בעולם] חכמה וגבורה ועושר, זכה אדם לאחת מהן נטל חמדת כל העולם, אימתי בזמן שבאות מאת הקב"ה, ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של אדם אינן כלום, שכן אמר שלמה שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם (קהלת ט יא), וכן אמר ירמיה כה אמר ירמיה כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט כב), ומתנות אלו כיון שלא באות מן הקב"ה סופן להפסק ממנו.