Chasidut על קהלת א:1

ולזאת ימשך כל אדם להמליך עליו את השי"ת בשלימות ממעמקי הלב מראשית ועד אחרית. וכמו שהתנהג אבינו אברהם שהשתדל בתמידות להיות מהיר וזריז בעבודת השי"ת, כן בילדותו וכן בזקנתו בלי שום חילוק, לא פסק ממנו החשק והרצון לעבוד את ה' הנכבד והנורא. וזה הוא שאמר אליו השי"ת ואעשך לגוי גדול, ודרשו ע"ז בתנחומא (לך) אני עושה אותך בריה חדשה. היינו שיחשב לו כאלו הוא ברא את עצמו. והענין בזה, דהנה דרגא דאאע"ה היה כענין שאמרו בש"ס (ברכות ו:) אגרא דכלא דוחקא, אגרא דפרקא רהטא. והוא שעיקר היקרות בעוה"ז הוא החשק והרצון לעבודת השי"ת ויקר הוא מהפעולה עצמה, ואף כי קטן הוא, וכמו שאמר המלך שלמה (קהלת א׳:א׳-ב׳) הבל הבלים אמר קהלת וגו' אבל זה ההבל מקיים ומעמיד את העולם, וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קמו:) האי ספרא אוקים ליה על שבע הבלים ועלמא קאים עלייהו, ועיקר העסק שיש להשי"ת עם הברואים בעוה"ז הוא החשק והרצון וההשתדלות, ואף שיבוא היום שיפתח ה' את אורו הזך ויראה לעין כל שכל הפעולה נעשה מאתו יתברך, ולהבריאה לא היה מצדה שום כח פעולה מבלעדי הש"י. אכן כן דרכו יתברך מדה במדה, כמו שבעוה"ז שהשי"ת הציב גוון שהבחירה ביד האדם למאוס ברע ולפעול הטוב בעיני ה', והאדם ממליך עליו את השי"ת, ואף שנתון בחושך בהסתר העולם הזה, מ"מ מצמצם את עצמו עבור רצונו יתברך ובוחר בטוב ומואס ברע, לכן יתן לו השי"ת מקום אף לעתיד, שיסיר מחיצת ההסתר מעין אדם, ויראה מפורש אז שמעולם לא היה לו מצד עצמו שום כח פעולה. אבל אצל השי"ת אין שום דבר לפי שעה ולא אגב וטפל. לזה מאחר שבעוה"ז הרשות נתונה ביד האדם ויכולת בידו לפעול ההיפך, והוא צמצם את עצמו מעשות מזמת לבו ועשה הטוב בעיני ה' כפעם בפעם, לכן יקרא על שמו אף הפעולה עד עולם שבכחו עשה כל זאת^ידכמו שהתבאר היטב בתפארת יוסף מסכת תענית (ז.) ד"ה אמר: כי על תחיית המתים נאמר (מלאכי ג׳:ב׳) ומי יכלכל את יום בואו, היינו כי אז יתבטל כל פעולת האדם, אמנם לישראל מלמד השי"ת עצה שיהיה בכחם לכלכל את יום בואו ולא יגיע להם גם אז שום התבטלות, כי השי"ת מנהיג תמיד מדה במדה, כיון שבזה העולם הולכים ישראל וגודרים את עצמם בבחירתם הטובה בכל מיני עבודות, לזה הוא שורת הדין נותן שיהיה להם קיום הויה גם אז, אף בזמן שיתבטלו כל פעולת האדם, והעכו"ם ילכו לאבדון, אבל לישראל יהיה אז ג"כ כל הקיום, ויהיה בכחם אז לקבל כל הטובות, כי לא יהיו מעורבים בשום רע.. וזה הוא כוונת התנחומא ואשימך אין כתיב רק ואעשך, אני עושה אותך בריה חדשה שיהיה כאלו אתה בראת את עצמך. ולכל זה יבא האדם ע"י החשק והרצון שיהיה לו לעבודת השי"ת, וכדאיתא בירושלמי (שביעית פ"ו ה"א) מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרנו וצאננו מכיון שקבלו עליהם דברים שלא היו מחוייבין עליהן אפילו דברים שהיו מחוייבין עליהן העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו עליהם:

ונלע"ד דיש לפשוט זה הספק מהמקרא, כי נודע שבחינת רוח הקודש נקרא ירושלים, ולז"א (קהלת א, א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים, ר"ל בין קהלת ובין דוד היו הם הראשים והמלכים בבחינת ירושלים, ר"ל שהם היו ראשים לכל בעלי רוח הקודש, ושמא תאמר שכיון שהיו הראשים וזכו למדרגה הגבוה של רוח הקודש אולי היה בו איזה בחינת דיבור או קול דהיינו או מהראשון או מהתלבשות של עתה, לז"א שאינו כך, אלא שאף על פי שהבל הוא היותר קטן שאפשר, מ"מ אינו רק הבל הבלים שהבל הראשון נתלבש בהבל של עתה, אבל בחינת קול או דיבור אין בהם לא משעבר ולא משל עכשיו, וכי תימא לאיזה ענין הם ראשים של בעלי רוח הקודש, לז"א אמר קהלת, ר"ל שבין הראשון בין האחרון הכל אמר קהלת בעצמו ולא נצטרך לאחרים, אבל באמת הכל הבל, בין הראשון בין האחרון, ואם כן נפשט ספיקו של הרח"ו. ואם אמנם איני כדאי אפילו להבין דברי הרח"ו היטב ומכל שכן לפשוט איזהו ספק שנסתפק, ואולי דברי דברי שגיאה, מן השמים ידונוני לכף זכות כי מאהבת התורה אי אפשר לבלום פי כמ"ש (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, והוא רחום יכפר.