Chasidut על שמות 1:2

עוד יש לפרש ואלה שמות וגו' איש וביתו באו (שמות א א). דלכאורה הוא תמוה מה בעי האי דישנא להאי פרדשנא שעוסק להודיע שמותן, לקיים מה שנאמר (ישעיה מ כו) המוציא במספר וגו', ואף שכבר מנאן כמבואר ברש"י (ד"ה ואלה), אבל הודעה זו איש וביתו באו למה, הלא כבר ידענו. ועוד איך יתכן להפסיק באמצע הסיפר בענין אחר, דמתחיל ואלה שמות ומסיים בדבר ובענין אחר, פתח בכד ומסיים בחבית, והיה ראוי לומר זה אחר החשבון. והנ"ל בהקדים מאמרינו לפרש (איוב (כג יג) כ"ג י"ג) והוא באחד ומי ישיבנו, על פי מ"ש בפרקי דר"א (פל"ט) (סי' ל"ט) כשבאו לגבול מצרים היו שבעים חסר אחד, מה עשה הקב"ה נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים, וכשיצאו היו ששים ריבוא חסר אחד, נכנס עמהם במנין ועלו לששים ריבוא, לקיים מה שנאמר (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, עד כאן דבריו. ואם כן ראה חבתן והוא באחד, שכביכול הוא יתברך נחשב במקום אחד, אם כן מי ישיבנו, וזה שאמר הכתוב (ישעיה (כז יב) כ"ז י"ב) ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, ר"ל שבודאי תלוקטו בני ישראל, כי הלא לאחד מכם נחשב האחד יתעלה, ועיין ברד"ק שמפרש גם כן הפסוק על דרך סרס המקרא, ור"ל ואתם בני ישראל תלוקטו לאחד אחד, עיין שם. ועם זה יובן ויתבאר הפסוק (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי, דבזה יובן ואתם בני יעקב דייקא לא כליתם, כי מהחלק כלמד על הכלל, וכביכול מרוב אהבה וחיבתן הכל היה כביכול כחלק, והחלק כהכל והבן עד היכן הדברים מגיעין, והיינו לא זז מחבבן עד שקראן אבי, כי הבן הוא חלק מהאב. ועל פי זה נבוא אל המכוון כי מרוב אהבה וחיבה, השי"ת כביכול נכנס עמהם בחשבון פרטי השמות ונכנס ראשון, וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו', דהאי את יעקב הוא שפת יתר. אמנם לדרכינו יובן, דהא להורות שפורט כאן שני ענינים, שמות בני ישראל הבאים מצרימה, וגם הבאים מצרימה את יעקב שאינם בגדר בני ישראל ובאו עם יעקב ובזכותו, והתחיל לפרוט איש זה הקב"ה, דכתיב (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, וביתו היינו כמו דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, באו והבן, ואחר כך פורט שמות השבטים (שמות א ב) ראובן שמעון וגו' ולכך כל נפש וגו' שבעים (שמות א ה), כי הוא ית' השלים המנין כאמור. ועל פי זה יתבאר לך דברי הזוהר בריש הפרשה (זוהר ח"ב ב' ע"א) בכמה משריין עילאין, הדה"ד ואלה שמות בני ישראל וכו', ושם רבי שמעון פתח (יחזקאל א ג) היו היה, עיין שם והבן.

ואלה שמות וכו' (שמות א א). וא"ו מוסיף על ענין ראשון. כמו שיוסף לא שינה את שמו הגם שקראוהו צפנת פענח (בראשית מא מה), וכמו שרמזנו זה בסיום הספר. כך ואלה שמות בני ישראל וכו' ראובן ושמעון וכו' (שמות א ב), עאלו ונפקו. וירמוז עוד ואלה שמות בני ישראל וכו'. ידוע ענין ירידת ישראל למצרים להעלות ניצוצין הנדחים, וכבר ידוע שהשמות השבעה דמ"ב, הם מסוגלים להעלאת ניצוצין. וזה נרמז ואל"ה בגימטריא מ"ב, הוא שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, כמו שיעקב בכניסתו למצרים בא בארה שבע מקודם (בראשית מו א), ושהרמז הוא גם כן לזה השם דמ"ב שיש בו ז' שמות, כמו כן גם בניו ידעו מענין זה השם הקדוש, נ"ל:

ראובן שמעון לוי ויהודה וגו' (שמות א ב). נ"ל ליתן טעם להואוי"ן שביהודה ונפתלי ואשר (שמות א ג), לפי שהוא"ו מקור החיות, כמ"ש באגרת שמואל בשם הר"ש הלוי הטעם שנכתב תולדות מלא בוא"ו בפסוק (רות ד יח) ואלה תולדות פרץ, כי הוא"ו היא סוד קו האמצעי מדתו של יעקב וזה שמו עץ החיים, ולכן מורה העדר הוא"ו על העדר החיים, ומילואה על מילוי החיים, על כן תיבת תולדות מלא, להורות כי ממנו יצא המבטל ומבלע המות, עכ"ל עיין שם. ועוד איתא (תיקו"ז סט קי"ח ע"ב) בקין שנתן לו אות אחת משמו (בראשית ד טו), דהיינו הוא"ו והבן. על כן נראה דלכך נכתב הוא"ו באשר, משום דבתו סרח עודנה בחיים (סוטה י"ג ע"א), ובנפתלי לפי שרץ למצרים אחר שטר קנין של מערת המכפלה מארץ ישראל כדי להכניס את יעקב למערת המכפלה (סוטה י"ג ע"א), על כן נמשך עליו מזיהריה דיעקב דלא מת, גם וא"ו היא קו אמצעי מדת יעקב ונקרא עץ החיים, ובבנימין דלא מת רק בעטיו של נחש כדאיתא במסכת שבת (דף נ"ה ע"ב), ואם כן מצד עצמו אינו בן מות כלל, וביהודה ללמד דאף שעצמותיו היו מגולגלין בארון (סוטה ז' ע"ב), מכל מקום אף במיתתו נקרא חי כשאר צדיקים וכשאר השבטים ששלדן קיימת, ועיין מה שפירש רש"י (מכות דף י"א ע"ב [ד"ה מאי]) בהא דאמר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יהונתן עיין שם, ועיין מ"ש בפרשת ויגש בפסוק (בראשית מד יט) אדוני שאל את עבדיו וגו' בארוכה.