Chasidut על שמות 10:21

וְזֶהוּ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה. יָמוּשׁ – מִלְּשׁוֹן מַמָּשׁוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י׳:כ״א): וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. כְּלוֹמַר: הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה.

כִּי כְּשֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְתוֹךְ דִּבּוּרִים פְּגוּמִים, לְפֶה פָּגוּם, לֹא דַּי שֶׁאֵין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִים לוֹ כִּי אִם גַּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִתְגַּשֵּׁם וְנִתְחַשֵּׁךְ שָׁם מִפִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע א׳:ח׳): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, בְּחִינַת וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ (שמות י׳:כ״א), הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְגַּשְּׁמוּ וְיִתְחַשְּׁכוּ מִפִּיךָ, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה, בִּבְחִינַת (תהילים י״ז:י׳): סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת; כְּמַעֲשֶׂה דְּלֵוִי בַּר סִיסָא, שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַבִּימָה, וְטָפַת רוּחוֹ עָלָיו, וְלֹא אֲנִיבוּן (ירושלמי יבמות פי"ב).

נטה ידך וגו' וימש חשך וגו' (שמות י כא), ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י כב). יתבאר על פי מ"ש באהבת דודים (דף מ"ג ע"ב), דעונות גורמים דהחשך מכסה ואין השמש מאיר לסיהרא, וכשהקב"ה מייסר לבריותיו, מושכין החשך למטה ואז השמש מאיר לסיהרא, והבן. הכי נמי ישראל חטאו, ואף כי עבדו מתוך שיעבוד ומצרים הם הגורמים כדאיתא במדרש (ילקו"ש רמז רל"ד), מכל מקום חטא ישראל פוגם בטבע הסגולה בשרשן ומקורן שהוא גבוה מעל גבוה, ואז כאשר נענשו המצרים הגורמים, נמשך החשך למטה, דהחשך היה חשכת העבירות של ישראל שגרמו בהאורות העליונים ונמשך למטה, והיה כפול ומכופל מחמת עבות העבירות שעבדו ע"א והיו במ"ט שערי טומאה. ואפשר שאם לא היה החשך נמשך למטה, לא היו יכולים להגאל, והיינו דכתיב וימש חשך, עיין ברש"י (ד"ה וימש) דהוא חסר אל"ף, לרמז דהחשך הזה היה לעיל נרגן מפריד אלו"ף (משלי טז כח), דהיינו אלופו של עולם מן המדות העליונות. וגם וימש לשון הסרה עיין ברש"י (ד"ה וימש), דמלמעלה סר החשך. וזה שאמר הכתוב (תהלים (קה כח) ק"ה פסוק כ"ח) שלח חשך, דמשמע שהיה במקום אחר כבר, ושלחו לכאן ויחשיך, ושמא תאמר כלום משא פנים יש ח"ו דישראל חטאו ומצרים נידונים, דהא מחטא מצרים אין פגם למעלה, לזה אמר ולא מרו, קאי על ישראל דלא מרו במזיד ח"ו, ומצרים הם הגורמים לכך נענשו, והבן. ולפי זה מדוייק מאד לשון הפסוק ויהי חשך בכל ארץ מצרים וימש חשך דהיינו מלעילא, ולפי זה אתי שפיר הפירוש של וימש, כתרגומו דוימש הוא לשון הסרה, ולא קשה קושית רש"י עליו עיין שם, דלפי פירוש רש"י קשה דהא חסר אל"ף ופירוש רש"י דחוק, ולפי התרגום נכון שסר החשך ר"ל מלמעלה, ואז ולכל בני ישראל היה אור במושבותם דייקא היינו בשרשם, על דרך שפרשו (ויקרא (כה כג) כ"ה כ"ג) כי גרים ותושבים אתם עמדי, כלומר בעולם הזה אתם גרים, ותושבים אתם עמדי. ועל כן בכל המכות היה בהתראה ובחשך לא היה בהתראה, לפי שהיתה צריכה בהכרח להסיר החשך מלמעלה, והבן. וזה גם כן דברי דוד שלח חשך מלעילא, ויחשיך למטה ולא מרו את דברו, ר"ל אף אם לא היו המצרים מרו שוב את דברו הוכרח החשך, לכך לא היה התראה. וכן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיינו דכתיב (ישעיה ס' ב') כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, כי הם הגורמים להחטיא את ישראל, ועליך יזרח ה' והבן. ומזה מוסר גדול שמה שהחשיך בעונו ימשוך למטה על עצמו, כמ"ש הראשית חכמה (שער התשובה פרק ג') עיין שם, ויכופר במה שהחשיך עצמו בהצער שנצטער על מה שעבר, והבן.