שני לוחות הברית
ועל זה רמז ג"כ הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר, דהיינו לילה ויום שהם ביחד יום, הכל בורא אחד בראם, והבורא ית' עשה סימן זה בבריאתם להראות דבר זה, דהיינו החמה בשקיעתה נעשה אדומה ומאירה כדי שיהיה החושך כלול מהאור. וכן היום קודם שמאיר הנה חשך גדול, כמו שתירגם אונקלס בפסוק (שמות י, כא) וימש חושך, בתר דיעדי קביל לילה, וכל זה להראות הכללות והאחדות, על כן צריך האדם לראות חק ולא יעבור שיחבר ויקשר הכניסה ביציאה בעסק התורה ובעבודת הש"י:
שני לוחות הברית
וזהו הטעם שקודם קריאת שמע של שחרית וערבית מזכירין חידוש העולם, דהיינו יוצר אור ומעריב ערבים, וכוללין מדת לילה ביום, ומדת יום בלילה, להורות על אחדות המוחלט בסוד (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי הלילה כלול מהיום, והיום כלול מהלילה. דהיינו קודם שיאיר היום הנה החושך בא, כמו שכתב רש"י בפסוק (שמות י, כא) וימש חושך, וקודם שקיעת החמה החמה מתאדמת, והערב והבוקר מתאחדים והם ביחד יום, זה מורה על הממציאם הוא אחד יחיד המיוחד, והארכתי בזה במקום אחר והוא ברוך הוא מבלי סוף ומבלי תכלית, אין לו התחלה ולא גבול, ובכחו הגדול מבלי גבול המציא גבול, דהיינו העולמות יש מאין, וכביכול צמצם בעצמו להמציא גבול כי מלא כל הארץ כבודו, הוא בתוכם ומקיף אותם בלי סוף ומבלי תכלית, וגילוי כבודו בכל הנמצאים הוא צמצם בערך הנבראים: