Chasidut על שמות 12:12

(ה) עוד נ"ל, על פי דאיתא בספר קדושת לוי בכללות הניסים בפסוק (שמות ג י-יא) לכה ואשלחך וגו', (שמות ג יא) מי אנכי כי אלך וגו'. ובפסוק (שמות יב יב) והכתי כל בכור וגו' אני ה', אני הוא ולא השליח אני הוא ולא אחר (הגדה של פסח). ועל אמרם (פסחים קי"ח ע"ב) הללו את ה' כל גוים (תהלים קיז א), על הניסים דעבד בהדייהו וגו'. ועל הפסוק (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות, וכל מכה היא טובה כפולה ומכופלת שעל ידי זה נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם, וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהיה קידוש שם שמים בעולם אפילו על ידי הכאות ויסורין, וכדמצינו ברבי עקיבא (ברכות ס"א ע"ב) שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו, אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה, עיין שם מ"ש בכל זה ותמצא נחת. ועל פי דבריו שם נראה ליישב הקושיא הנ"ל שעמדו בו כל המפרשים על הכבדת הלב וכי שדי יעוות משפט ח"ו, דלא קשה מידי דכיון דבאמת טובה היא להם שיתקדש שם שמים על ידם על ידי האותות והמופתים, אם כן אין בזה עיוות אם הכביד לבם, כדי שיעשה על ידם אותות ומופתים ויהיו הם כלים להאותות שיתקדש בו שם שמים, ואדרבה חסד גדול הוא לעשות טוב לאיש אשר אינו חפץ בזה מחמת סכלותו, והשי"ת אוצה בתקנתו, והבן זה, והנה מבואר עוד שם מדבריו דמשה לא רצה לילך אל פרעה, כי לא רצה להיות שליח לרע, רק לישראל ודאי רצה לילך בשליחות כי להם הוא טוב, עד שאמר לו הקב"ה כי גם למצרים טוב הוא, עיין שם. ועל פי זה מבואר בא אל פרעה דייקא, ולא תאמר שאתה שליח לרע לו כי אני הכבדתי וגו', ואיך יתכן זה וכי יש עול לפני, אלא דהוא למען שיתי אותותי אלה בקרבו דייקא, דהיינו שהוא יהיה כלי להאותות וטובה גדולה הוא לו, לכך הוי הכבדת הלב, ואם כן כיון שטובה היא בא אל פרעה, והבן.

וְעַל-כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, עַל-יְדֵי שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בְּצָרָה גְּדוֹלָה בְּמִצְרַיִם עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבִטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב), "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וְכוּ'" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה אֲמִתִּית וְעַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַזֶּה בִּטֵּל כָּל הַצָּרוֹת וְגָאַל אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּמִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא ומִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ לָנוּ אֵשׁ הַתּוֹרָה לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּבְמִצְרַיִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִיתֵּן הַתּוֹרָה, כִּי הָיָה מְלֵאָה גִּלּוּלִים, (ו) עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּטֵּל מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר עַל יִשְֹרָאֵל בְּחִינַת בִּטּוּל, כִּי הוֹדִיעַ לָהֶם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְהֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר הַאֵין סוֹף וְלִמְּדָם לְהִתְדַּבֵּק וּלְהִתְבַּטֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַךְ כָּל מַה שֶּׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, הִתְגַּבְּרוּ הַמִּצְרִיִּים בְּיוֹתֵר וְהִכְבִּידוּ אֶת לִבָּם בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁהַבִּטּוּל צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָצוֹא וָשׁוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אָז הָיָה קָשֶׁה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּכָל פַּעַם, אַךְ בְּחֶמְלַת ה' עָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת עַד שֶׁהֵאִיר עַל יִשְֹרָאֵל הֶאָרָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד בְּלֵיל שִׁמּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב), "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ'", וְתַרְגוּמוֹ, ואתגליתי וְכַמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת (ז) עַד שֶׁמִּגֹּדֶל הַהֶאָרָה נָפְלוּ וָמֵתוּ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים לְהִתְגָּרוֹת וּלְהִתְגַּבֵּר עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִסְבּוֹל אֲפִלּוּ מֵרָחוֹק הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי אָז בְּחֶמְלָתוֹ הֵאִיר עָלֵינוּ אוֹר גָּדוֹל מְאֹד כָּל הַלַּיְלָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים עַד שֶׁנִּתְבַּטֵּל כֹּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מִצְרַיִם אָז מְאֹד וְכַנַּ"ל וְאָז בָּרְחוּ יִשְֹרָאֵל תֵּכֶף, כִּי הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת שֶׁבְּהֶכְרַח שֶׁיָּשׁוּבוּ מֵהַבִּטּוּל אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּמְשַׁךְ הַרְבֵּה וְאָז יוּכְלוּ הַמִּצְרִים לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁר אָז עֲדַיִן לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה אַחַר כָּךְ לְבַטְּלָם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת רָדְפוּ מִצְרַיִם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּגַד לְפַרְעֹה כִּי בָּרַח הָעָם (ח) כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִכְנְעוּ פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר כָּךְ הִתְגַּבֵּר מֵחָדָשׁ מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן קַבָּלַת הַתּוֹרָה לְבַטְּלוֹ בִּשְׁלֵמוּת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר בִּטּוּלִים לְגַמְרֵי בִּשְׁלֵמוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין אַחַר כָּךְ מהרשימו שֶׁל הַבִּטּוּל וְכַנַּ"ל. וְאָז לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר וְהִכְבִּיד לִבּוֹ וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד הַיָּם, עַל-כֵּן הָיוּ אָז בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבֵּר אָז בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְלָקַח אֶת כָּל חֵילוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַדִּינִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּמּוּבָא, (ט) כִּי אָז אַחַר הַבִּטּוּל מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר כַּנַּ"ל אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֶמְלָתוֹ חָמַל עָלֵינוּ בִּזְכוּת אָבוֹת וּבְכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּבָקַע מַיִם מִפְּנֵיהֶם בִּזְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה בָּרְחוּ הַמַּיִם הַגַּשְׁמִיִם מִפְּנֵיהֶם וְעָבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמִּצְרִים נִטְבְּעוּ בָּהֶם וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַיִם וְכַנַּ"ל:

בִּבְחִינַת (שמות י״ב:י״ב): וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי ה' וְלֹא וְכוּ'. כִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַקְּלִפּוֹת מְאֹד, עַל כֵּן שָׁם דַּיְקָא מְלֻבָּשׁ וּמֻסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ, סִתְרֵי תּוֹרָה. עַל כֵּן דַּיְקָא מֵהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, כְּשֶׁחוֹזֵר וּמְהַפְּכָהּ לְדַעַת, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּיְקָא תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ, כִּי שָׁם נִסְתָּר תּוֹרַת ה', סִתְרֵי תּוֹרָה כַּנַּ"ל: