Chasidut על שמות 12:18

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר כ' י"ח) ויסב (שמות יג יח), מכאן אמרו וכו'. כי יש להבין דמלבד שקשה האיך מוכח מכאן הא דאמרו חכמים, קשה גם כן גוף הענין הסיבה במדבר מה טיבו, הלא לא היה אז ליל פסח, כי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים, ובליל פסח אכלו את הפסח במצרים. וצריך לומר דהיה קשה להמדרש הלשון ויסב, דהיה לו להקרא לומר וינחם, כמו דאמר לעיל (שמות יג יז) ולא נחם. אלא דרומז גם כן על הסיבה, דהסיבה רומז על חירות, ומחמת מורך לב שהיה אז לישראל מפני המצרים לא האמינו בעצמם כי נגאלו משיעבוד לחירות, והיו חושבין שירדפו מצרים אחריהם ויחזירם לעבוד בהם ביתר שאת, ולכך הסיבן דרך חירות, כדי שיקבע בלבם אמונה זו דכבר נעשו בני חורין ולא יוכלו המצרים להם, וזה נכון. ונקדים מ"ש בספר בנין אריאל בדרוש לפסח על השאלה שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים וכו'. ותורף דבריו דיש עוד טעם על הסיבה, כדי למהר האכילה, עיין שם. ועיין בתוספת (ריש פרק ערבי פסחים, פסחים צ"ט ע"ב) ד"ה ואפילו עני שבישראל, שכתב בזה ב' פירושים, דיש לומר אפילו עני שבישראל קאי אדלקמיה דלא יאכל עד שתחשך, או אדבתריה לא יאכל עד שיסב, עיין שם. והנה בספר ברית שלום פרשת בא, הביא פירוש דקאי אדלקמיה, על פי הגמרא בריש ברכות (ב' ע"ב) משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח, ופירש רש"י (ד"ה משהעני) שאין לו נר להדליק בסעודתו, מקדים לאכול. והכי קאמר אפילו עני שאין לו נר ותמיד אוכל מבעוד יום, אפילו הכי בערב פסח לא יאכל עד שתחשך, משום דכתיב (שמות יב יח) בערב תאכלו מצות, עד כאן דבריו. והנה אם אין לו נר וממתין עד צאת הכוכבים, ודאי ממהר באכילה ולא צריך הסיבה לטעם זה, אך מכל מקום צריך להסב מטעם השני. ואם כן לפי זה י"ל דשני הפירושים הם אמת, דקאי על למעלה ולמטה והיא היא, והבן כי נכון היא מאד בס"ד. והיוצא מזה דאם נימא טעם הסיבה משום חירות, אתי שפיר שהסיבן במדבר כמ"ש, מה שאין כן אם נימא דהטעם של הסיבה משום מהירות, אם כן קשה הסיבה של המדבר דרך ים סוף מה טיבו, הלא לא היה אז ליל פסח, ולא היה אז קרבן פסח ומצה של מצוה שנאכלין עד חצות, ואם כן מוכח דהטעם של הסיבה משום חירות, ואם כן אתי שפיר מכאן אמרו חכמים אפילו עני שבישראל וכו', ודוק כי נכון הוא בס"ד.