Chasidut על שמות 12:28

אמנם אף על פי כן יש להבין מה צריך לחשבון הזה באמצע עשיית המשכן, כיון שהוא רק כדי לנקות עצמו, ולא הוצרך לחשבון הזה לצורך מלאכת המשכן, והיה לו להמתין עד גמר הקמתו והשלמתו ואז יתן חשבון, ולמה לו למהר כל כך בנתינת החשבון, וגם למה להתורה לכתוב זאת באמצע המלאכה. (ד), ובצלאל וגו' עשה את כל אשר ציוה ה' את משה (שמות לח כב) למה לי, וכי עד כאן לא נשמע זאת. (ה), (שמות לח כג) ואתו אהליאב וגו', קשה גם כן כקושיין. (וא"ו), להבין דרש רז"ל (ברכות נ"ה ע"א) מהפסוק כאשר ציוה ה' את משה, שהסכימה דעתו של בצלאל לדעת המקום מה שלא נאמר לו כלל, למה לא דרשו כן אהא דכתיב בפרשת בא (שמות יב כח) ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' את משה ואהרן כן עשו. והנ"ל ליישב כל זה, כי נתינת החשבון הלז הוא עשיה אחת מעשיית המשכן, ובהכרח הוצרך למלאכת המשכן, כי בלא זה לא יתכן עשיית המשכן והקמתו. ומקודם שנבאר זה, נבאר מה דכתיב משכן משכן העדות אשר פקד על פי משה, על דרך רז"ל כי משכן משכן הוא שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. ועל פי זה יתבאר, דהנה יש לתמוה על פעולת משה אדונינו שהוא המשכן, והתורה מלאה מזה כמה פרשיות וכמה סדרים, ומה כל הרעש הזה כיון שלא היה רק לפי שעה.

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה י"י את משה ואת אהרן כן עשו (שמות יב כח). לפי הפשט כן "עשו מיותר. אך כבר קדם מאמרינו כמה פעמים מי שאין דעתו רחבה להבין במושכלות בעשות מצותיו ית', יאמר על דעת הצדיק פלוני ועל כוונתו אני עושה המצוה הזאת. והנה ישראל עדיין היו טועין במושכלות כי לא ניסו עדיין באלה, אזי עשו על דעת כוונת משה ואהרן אשר צום השי"ת. וזהו וילכו ויעשו בני ישראל המצות המעשיות, כאשר צוה י"י את משה ואהרן כי עשו במושכלות על כוונתם: