Chasidut על שמות 12:31

ויאמר קומו צאו מתוך עמי (שמות יב לא), במדרש (שוח"ט מזמור קי"ג) אמר לו משה מפני מה אתה מתיירא, אמר מפני שאני בכור, א"ל אלא אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם. יובן היטב על פי מ"ש למעלה בריש הפרשה (אות חי"ת) על פי הרשב"ם, והיה משה רוצה לגלות השחרור שלא יהיה האונס מבטלו, על כן אמר לו מפני מה, והשיב שהוא בעצמו בכור, והוי כמו תלוהו וזבין (ב"ב מ"ח ע"א), כמו מכות הקודמין שלא היה נוגע לעצמו, ועל זה אמר אלא אמור, ר"ל דעתה הוא עת שתאמר הרי אתם וכו', דאגב אונסיה גמר ומקנה, ואף דהוי תלוהו ויהיב, הרי הרויח שנתקדש שם שמים על ידו שהוציא עמו מכור הברזל, כמו שמפרשין על אמרם (פסחים קי"ח ע"ב) הללו את ה' כל גיים וגו' (תהלים קיז א), על הניסים דעביד בהדייהו, והבן (מובא בריש הפרשה אות ה'). ובזה מבואר אומרו (שמות א-ב) כי אני ה' הכבדתי וגו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו כמו שפירשתי שם, ושמא תאמר דהוי תלוהו ויהיב, לכך אמר (שמות י ב) ולמען תספר וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם, ר"ל היינו ניסים דעביד בהדייהו, ועל זה וידעתם וגו' אם כן הוי תלוהו וזבין, והבן.

והנה נאמר על פי מה דקיימא לן להלכה בגמרא (יבמות מ"ה ע"ב) ונפסק כן בטור שו"ע יו"ד (סי' רס"ז ס"ט), הלוקח עבד מן הגוי, אין הגוף קנוי לו עד שיטבילנו לשם עבדות, הלכך אם קדם טבל לשם בן חורין הרי הוא בן חורין, לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה בעודו במים, שיהא נראה כעבד שלא יקדים ויאמר אני טובל לשם בן חורין, עד כאן. והנה כביכול הש"י מקיים תורתו, והנה אנחנו עבדים היינו לפרעה במצרים מגזירת כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וכו' (בראשית טו יג), יהיה להם שעבוד עבדות עלינו, (עד שאמרו רז"ל ויהי בשלח פרעה (שמות יג יז), שהוצרך ליתן שטר שחרור), והנה בו בלילה יצאנו לחירות מעבדות פרעה ונעשינו עבדים לו ית"ש, ואם כן היה מקום על פי התורה לטבול לשם חירות, וח"ו היינו יוצאים מעבדות הש"י גם כן, שהוא כביכול הרב שקנה אותנו מיד פרעה, על כן הש"י העמיס עלינו עבודתו בחצי לילה הראשון במצות פס"ח ומיל"ה, ועל ידי כך נעשינו עבדים לו ית"ש לעבדו בכל מצותיו וחוקותיו כל ימות עולם אנו ובנינו עד עולם, אם כן אלו הב' מצות הן המה לסיבה לקיום כל מצותיו ית"ש, כי על ידי זה נתחייבנו לו ית"ש בעבודה. וז"ש הכתוב ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, על ידי המצוה הזאת ימשך לך התחייבות החוקים לך ולבניך עד עולם, הבן. ואם כן מי שעובר על ב' מצות הללו ח"ו, הנה הוא רוצה להעביר מעליו כל חוקי התורה, כי רע בעיניו העול שקבלנו על עצמינו בשעת היציאה להיות לו לעבדים ית"ש, על כן ב' מצות עשין הללו הם בעונש כר"ת, תחת אשר הוטב בעיניו להכרית ולהפריד את עצמו מעבודתו ית"ש, ונכרתה הנפש ההיא ח"ו לא תהא כזאת בישראל. וזו רמיזת המסורה וחד"ל לעשות הפס"ח ונכרתה, ולמה כזאת הלא הוא רק ביטול מצות עשה בשב ואל תעשה, לזה בא הפסוק השני ורמז הדבר וחד"ל לעולם, כיון שהוא מונע את עצמו מלעשות הפס"ח, הנה בדעתו לחדול לעולם מעבודתו ית"ש. והנה לפי זה מצאנו טוב טעם לפלוגתת רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא (ברכות ט' ע"א), רבי אלעזר בן עזריה סבר ליה פס"ח שהיה אבותינו אוכלים במצרים היה בחצו"ת לילה הראשון, כדי להעמיס עלינו עול מצותיו להיות לעבדים לו ית"ש כל ימי חיינו, וזה הוא עיקר הטובה אשרי העם שככה לו עבד מלך מלך, על כן גם אנחנו כל ימות עולם אין לנו לאכול את הפס"ח אחר חצות, דזה מורה שאנחנו עושים עיקר מן הטובה שהוציאנו ממצרים מתחת יד פרעה, שזה היה אחר חצות שצעק פרעה קומו צאו מתוך עמי (שמות יב לא), אבל מחוייבים אנחנו לעשות עיקר מן הטובה שקירבנו המקום לעבודתו שזה היה בחצי הלילה הראשונה, ורבי עקיבא סבר ליה מצותו כל הלילה, דגזירת הכתוב הוא ואמרתם זבח פסח הוא לי"י אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים (שמות יב כז), וזה נעשה בחצות לילה האחרונה, ואז נגמר הענין בשלימות שהש"י העמיס עלינו עבודתו, ואחר כך נגמר שחרור פרעה בשעת חפזון, ואז למפרע היינו קנויים לו ית"ש בעבודתו אשר העמיס עלינו אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלהיו: