Chasidut על שמות 12:33

והנה קשה טובא במקראי קדש הנ"ל (א), שעמדו כל המפרשים ומכללם הפרשת דרכים (בדרך מצרים דרוש רביעי) על הפסוק ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, וז"ל: ויש לדקדק בתואר זה שתאר את ישראל בלשון עם, שהרי אמרו רז"ל (במ"ר פ"כ כ"ג) על הפסוק ויחל העם (בפרשת בלק, במדבר כה א), כל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא וכו'. והנה הכא בשעת רצון היה להם לקרותם בלשון שבח ולומר וה' נתן את חן ישראל, עד כאן דבריו. (ב), יש לדקדק בקראי הנ"ל דפרשת שמות, שמשנה מנוכח לנסתר ומנסתר לנוכח, כי ונתתי את חן העם הזה כמדבר שלא לנוכח ואין משה בכלל, ותלכון היינו לנוכח. (ג), מה שראיתי מדקדקים בפסוק ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו', הלא לא היו דרים ישראל עם עם מצרים כאחד, כי להם ניתן ארץ גושן ושם היו דרים, ואף דכתיב (שמות יב כז) ופסח ה' על בתי בני ישראל וגו', היינו שהשאיר שם מדלת הארץ כדין שומרין כדי שלא יברחו ולא ימרדו, אבל פני הארץ היה דרים במצרים, ושאלת כלי כסף בודאי היה אצל פני הארץ. (ד), דקדוק המפרשים ושמתם על בניכם ועל בנותיכם למה זה, וכי לעצה היו צריכין ישראל איך לשום את התכשיטין. (ה), ונצלתם את מצרים למה לי. (ו), יש להפליא בפרשה זו שאמר דברו נא באזני העם, דקאי על ישראל שידבר באזניהם ויאמר וישאלו איש מאת רעהו, אם כן משמעו שישאל ישראל אחד מאת חבירו, ולא נזכר כלל שישאלו מאת מצרים, ומצרים מאן דכר שמייהו בפסוק. והנה ידוע דשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, פטור משום דכתיב (שמות כא לה) כי יגח שור איש את שור רעהו, ועובד כוכבים ומזלות לאו רעהו דישראל הוא (בב"ק דף ל"ח.). וזה פלא עצום ולא ראיתי מי שקדמני בזה, וכן אשה מאת רעותה, קשה כן. (ז) האיך שייך לזה החיבור גם האיש משה וגו', וכבר עמד בזה הפרשת דרכים סוף דרוש רביעי. (ח), מה שנאמר ובני ישראל עשו כדבר משה, דתיאר אותן כאן בשם בני ישראל, והן אמת דנ"ל ברור דזה מוסב אדלעיל מיניה (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו', דהיינו הפחותים לא מיהרו לצאת על פי דבר משה, רק על פי דבר מצרים, אבל בני ישראל עשו כדבר משה ונזדרזו ולא המתינו עד שתחזק יד מצרים למהר לשלחם, ואם כן לפי זה מה שנאמר וישאלו היינו סיפור בפני עצמו, אבל עדיין קשה דמכל מקום מוסב על בני ישראל, ולמה אמר עוד וה' נתן את חן העם הזה. (טי"ת), יש לדקדק דהוא מקרא מסורס, דמקודם אמר וישאלו, ואחר כך אמר שנתן חן, וחוזר וקורא אותן עם אחר שקרא אותן כבר בני ישראל. (יו"ד), יש לדקדק דאמר וישאילום, דהוא מבנין הכבד ועיין רש"י (ד"ה וישאלום), ובמסכת ברכות (ט' ע"ב) דרשו וישאילום בעל כרחם, והדרשה תדרש. (יא), יש להפליא כיון שמבואר בתורה הק' שישראל היו עסוקין אז בביזת מצרים שלא ברצונם לדעת רז"ל, רק על ידי ציוה הקב"ה ומשה עבדו, אם כן אמאי אמרו רז"ל בסוטה (דף י"ג.) אויל שפתים ילבט (משלי י ח), אלו ישראל שנפנו על כסף וזהב ולא על עצמות יוסף, עיין שם בחדושי אגדה של זקני הגאון מהרש"א ז"ל, ולא ראיתי מי שעמד בזה, ובפרט על פי מה שפירש האלשיך שהציוה היה בעת הבהלה ידברו למצרים אודות השאלה, וזה היה אמונה ובטחון שדברו למצרים בעת אבלם ובכייתם על מתם להשאיל להם לשמח בחגם, עיין עליו. ואם כן הוכרחו אז לפנות על כסף וזהב, והוא פלא עצום. (יב), יש להפליא בעיקר דמילתא איך יצוה ה' לישראל לעשות כך, אף שמן הדין היה מגיע להם חלף עבודתם, מכל מקום הוי חילול השם לעכו"ם שאינם מבינין זה, כמו שלא היו יודעין אנשי מצרים שבאו לדין לפני אלכסנדרוס, עד שהשיב להם גביהא בן פסיסא (סנהדרין דף צ"א [ע"א]), ויאמרו עם ה' אלה, עיין בכלי יקר שפירש משום קושיא זו דישאלו היינו לשון מתנה, אבל הוא דוחק שאין הדעת סובלו, והוא יתנגד לכל מאמרי רז"ל באותו הענין.

ואכן האמת הוא כי כבר כתבנו אשר ודאי עיקרי האמונה לא זז מבני ישראל מעודם וזה ירשו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב ועל כן נקראים מאמינים בני מאמינים כי נחלו האמונה מאבותיהם נחלת עולם, וצא ולמד מה שהשיב הקב"ה למשה שאמר והן לא יאמינו לי, ואמר לו מזה בידך וגו' כי ראוי אתה ללקות על שחשדת בכשרים ואחר כך נלקה בצרעת בידו על הדבר הזה שאמר לשון הרע על ישראל כמאמר חז"ל (שמות רבה ג', "ב) כי מאמינים בני מאמינים הם וברא כרעא דאבוהי. וזה שאמרו ירא ה' עליכם וישפוט וגו', א' כי זה אמרו דתן ואבירם לבד כמאמר חז"ל (שם ה', כ') ואלו סורם רע מתחילתן ועד סופן ואין מזה ראיה לשאר בני ישראל, ב' אם אפשר היה נמצא עוד בבני ישראל מאלו שלא נתחזקה האמונה בעיניהם כל כך וזה היה עבור העבודה הקשה בעבודת פרך בחומר ובלבנים עד אשר לא יכלו כלל לתת דעתם ולבותם להבין באמרי אל עליון מה שנאמר להם משמו יתברך, כי אין אדם נתפס על צערו. אבל באמת פנימיות חיותם ונקודת מורשי לבבם ודאי אשר האמינו בה' ובנבואת משה עבדו כי הלא כבר נאמר ויאמן העם וישמעו וגו' כלומר שאפילו העם הפחותים האמינו רק שלא יכלו להוציא הדבר הזה בהתגלות לבם עבור העבודה הקשה שהיה מוטל עליהם עד כי לא נתנם די השיב רוחם. וזה הדבר גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם לבד אבל משה לא הבין את זאת וסבור שח"ו אינם מאמינים בישועת ה', ועל כן השיב לו שמו יתברך עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' פירוש כי בזכות זה שאתה האמנת בטוב בסידור שמי הקדוש אשר ודאי תושיע ידי להם ושמחת כאשר הרעתי להם בהיותך יודע שזה סימן טוב הוא להצלתם כאמור, לכן בזכות זה עתה בשעה הזו תראה אשר אעשה לפרעה וגו' כי תיכף אני נותן כח הראיה אליך ותראה תיכף אשר אעשה לו (כמו באור שבעת הימים שאדם היה צופה בו מסוף העולם ועד סופו כמו שאיתא שם (בחגיגה י"ב.)) כי ביד חזקה וגו' יגרשם מארצו ורמז לו גם על דתן ואבירם שרעים הם ואפשר לא ירצו לצאת ואף על פי כן ביד חזקה יגרשם מארצו וזה שאמרו חז"ל (ברכות ט':) בעל כרחן של ישראל כמו שנאמר (שמות י"ב, ל"ג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו'.

ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (שמות יב לג). יש להתבונן מהו ותחזק. גם אומרו "למהר, הנה קאי על ישראל המצרים נתחזקו עליהם שימהרו וילכו, והנה סיים "לשלחם הנה קאי על מצרים. אך הוא אמרו הקדמונים הממון הוא גבור שבגבורים, כי יש גבורים עלי ארץ, אשה ושאר תאוות שמתחזקים על האדם, אבל הממון הוא גבור שבגבורים, כי הוא המתחזק ומטה את כל יושבי תבל, וכמ"ש (ב"ב קס"ה ע"א) רובם בגזל. וזה שכתוב ותחזק מצרים על העם "למהר, שנתנו להם מוהר ומתן בכדי לשלחם, היינו בזה נתחזקו עליהם בנותנם להם מתנות שישמעו להם וילכו, וז"ש (עיין ילקו"ש רמז ר"ח) היו רוצים ליטול אחת, היה אומר לו טול שתים: