Chasidut על שמות 12:34

(ו:) א"ר יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל. כתיב (תהילים י״ט:ט״ו) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו'. ואיתא בזוה"ק (וישלח קסט.) תא חזי דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי אלין מלין דאתפרשן, והגיון לבי אלין מלין דסתימן דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה, דא הוא הגיון דאיהו בלבא וכו' חד לקבל דרגא תתאה וחד לקבל דרגא עלאה, מלה דאתפרשא לקבל דרגא תתאה וכו' (עי"ש היטב בזוה"ק). אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, כי יש אצל האדם פעולות כאלה אשר האדם אינו מכיר הכבוד שמים מאלו הפעולות, עד היכן שאדם עצמו מסופק שמא לא היה כוונתו מפורש לרצון השי"ת. כי מפעולות של מעשה המצות יש לו לאדם גודל תקיפות, שיודע בבירור שקיים בהם רצון השי"ת, וכדאיתא במדרש (תנחומא תבוא) בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להם פתחון פה לעושי מצות וכו'. אבל יש גם דברי רשות, ומדברי הרשות האדם בעצמו ג"כ בספק פן לא היה כוונתו מפורש לקיים רצון השי"ת. ומזה נתהוה קטרוגים גדולים שמתיצבים ואומרים פן לא היה כוונתו לרצון השי"ת. והעצה לזה, שהאדם מצידו יסלק כל נגיעותיו, שאין לו להדברים האלה שום נגיעת עוה"ז, וממילא יסלק מעליו כל כחות המקטרגים. וכדאיתא במדרש (רבה לך מב) מאי עוג שבא ומצאו לאברהם אבינו שיושב ועוסק במצות עגות. והיינו מאחר שהיה אז בעת שאברהם הרג את המלכים גודל קטרוג, וגם לאאע"ה נתהוה ספיקות שמא לא כוון לרצון השי"ת בזה שהרג אותם, כי מאחר שהם מצידם היה להם חיים שמא היה הרצון של השי"ת שיחיו עוד. ואם לא ירצה השי"ת בחייהם ממילא יאפס מהם כל חיותם. ולזה מצאו שיושב ועוסק במצות עגות, והיינו שקיבל צמצום על עצמו, וסילק מצידו כל נגיעותיו, שזה מרמז מצה על גודל צמצום, וממילא אפס ממנו כל הספיקות וכל הקטרוגים. וזה שאיתא במדרש (רבה לך מד) בשכר שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לכל אותן הדברים שמחשב שם המדרש, זה הכל מרמז על גודל סילוק נגיעה שהיה לו אז. וזה נמי הענין של בדיקת חמץ. כי בעת גאולת מצרים היה ג"כ גודל קטרוג כדאיתא בזוה"ק (תרומה קע:) שאמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו וכו' ובעת הגאולה כתיב (שמות י״ב:ל״ד) משארותם צרורות בשמלותם, ונדרש במדרש (תנחומא בא ח) שיורי מצה ומרור, והיינו שהיה בהכרח לקבל עליהם מעט צמצום. וכן מרמז על זה שניתן להם תיכף מצות קרבן פסח, שבהכרח היה לקבל עליהם מעט עול מצות כדי לסלק מאתם את הקטרוגים, ומזה ביררו את עצמם שראוי לגואלם, עד היכן שביררו את עצמם, שכל הסבלנות שסבלו בגלות לא היה מהסבלנות מדרך העולם הזה, מעבודתם אשר מצרים עבדו בהם, ורק כל הסבלנות שלהם היתה שלא היה ביכולתם להכיר שם אור השי"ת מפורש, שהיתה עיר מלאה גלולי ע"ז, ושהיה שם גודל שטופי זימה, וכמו שכתיב (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם. וכל זה נתבררו בעת שסלקו מהם מעט מנגיעות עוה"ז. וזה הענין נמי בכל שנה ושנה נתעורר ג"כ הארה מן זאת הישועה, ונתעורר ג"כ מן אותן קטרוגים. ולזה צריך לבדוק חמץ, היינו שיבטל מעצמו כל פעולת עוה"ז, כי ענין חמץ מורה על פעולת אדם, ומצה מרמז על צמצום בלי שום פעולת אדם. ולזה צריך לבדוק חמץ לסלק מאתו כל נגיעת עוה"ז. וגם צריך לבטל בדרגא עלאה דלא מתפרשין כמבואר בזוה"ק (שם), ואז יסלק מעל כל ישראל כל הקטרוגים: