מדרש על שמות 12:33

אָמַר רַבִּי לֵוִי: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא דִּפְתְּרָא שֶׁל אֱלֹהוֹת, הִתְחִיל קוֹרֵא, אֱלֹהֵי אֱדוֹם, אֱלֹהֵי מוֹאָב, אֱלֹהֵי צִידוֹן, וְכֵן כֻּלָּם. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי קָרָאתִי כָּל כְּתָבַי וְאֵין שָׁם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה. יָצָא הַכֹּהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. הִתְחִיל צוֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִין שָׁם, לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי. אָמְרוּ לוֹ: רַבְּךָ לֹא כֹּהֵן הוּא? אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה, וּמִי רָאָה כֹּהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. כָּךְ אָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, אֱלֹהוֹת אֵלּוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מֵתִים הֵן, אֲבָל ה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא, זָקֵן הוּא, כַּמָּה שְׁנוֹתָיו, כַּמָּה עֲיָרוֹת לָכַד, כַּמָּה מְדִינוֹת כָּבַשׁ, כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהֵינוּ כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָמִים, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶן: וּמַה מַּעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְקוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהָבוֹת, רָחְמוֹ לַפִּיד, מְגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָּרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם מְדַבְּרִין, שֶׁאֲנִי הוּא אֲדוֹן הָעוֹלָם, וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט, ג). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא שְׁמַעְתֶּם שִׁמְעוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ. אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁבֶּן חֲכָמִים הוּא בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְעַצְמְכֶם קְרָאתֶם חֲכָמִים וְלִי בֶּן חֲכָמִים. חַיֵּיכֶם, אֲנִי מְאַבֵּד חָכְמַתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם (ישעיה יט, יא). רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן: וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר (ישעיה כט, יד). הֱשִׁיבָם: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתֶּם אוֹמְרִים: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, מִי ה' אָמַרְתָּ, מִי אַתָּה לוֹקֶה. מִ״‎י עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא חֲמִישִׁים, אֵלּוּ חֲמִישִׁים מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם. בְּמִצְרַיִם מַהוּ אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא. וְעַל הַיָּם מַהוּ אוֹמֵר וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה (שמות יד, לא). כַּמָּה לָקוּ בְּאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. חֲשֹׁב חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁבְּיָד הַגְּדוֹלָה, לְכָל אַחַת וְאַחַת עֶשֶׂר עֶשֶׂר, הֲרֵי חֲמִישִׁים. דָּבָר אַחֵר, מִי סָרֵס מִי? יַם סוּף עָתִיד לְהוֹדִיעֲךָ מִי ה'. חַיֶּיךָ, מִפִּיךָ תֹּאמַר ה' הַצַּדִּיק (שמות ט, כ). אַתָּה אָמַרְתָּ לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שמות ה, ב), מָחָר בְּיָדְךָ תֶּאֱחֹז כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְתֹאמַר לְכוּ בְּשָׁלוֹם, גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְקַרְכֶם קְחוּ. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם וְגוֹ' (שמות יב, לג). לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם.

[ה] תני ר' שמעון בן יוחאי משה לא היה יודע לא עתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפי' אמ' כחצות הלילה (שמות יא:ד), אבל הב"ה הוא יודע עתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפי' הוא נכנס בו כחוט שערה. ומי חלקו, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו. רבותינו אמרו יוצרו חלקו. הכא את אומ' ויהי בחצי הלילה (שם יב:כט), ולהלן את אומ' ויחלק עליהם לילה (בראשית יד:טו), אמ' ר' תנחומא אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות. ורבנן אמרי, אמ' הב"ה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר. אמ' ר' יוחנן אין שרן של מצרים נופל אלא ביום. ומה טעמ', ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל:יח). ואומ' ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת וגו' (ישעיה יט:יח). ואלו הן חמש ערים, ר' חלקיה בשם ר' סימון אומ', נוא ונוף ותחפנחס ועיר ההרס ועיר שמש. נוא אליסכנדריא, ונוף מנפוס, תחפנחס חופנייס, ועיר ההרס סרקאני, ועיר שמש אילופילוס. אמ' ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויין יום, דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א:ה). ר' יהושע בר' נחמיה שמע לה מן הדא, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום תאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט:יב), חשיכה שהיא אורה לפני, ולילה לתשמישן של בריות. הוי בו ביום מתו בכוריהם של מצרים. הא כיצד, לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרין כל הלילה ומתים ביום. ומה טע', כלנו מתנו אין כתו' כאן אלא כלנו מתים (שמות יב:לג), מייתי' ואזלין. הה"ד ביום הכותי כל בכור (במדבר ג:יג), ולהלן את אומ' ביום הקדשתי לי כל בכור (עיין שם ח:יז), אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.

אבא חנן אומר משום ר' אליעזר זה חפזון שכינה, שהיה רוח אלהים חיים ממהר לעבור בארץ מצרים בחצות הלילה, ולפיכך מזהירים לאוכלו בחיפזון, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב ח), וכתיב הנה זה עומד אחר כתלינו וגו' (שם שם ט), וחפזון דישראל, היינו דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא ז), כדי שלא יתעכבו מחמת הכלבים, שהיו ישראל נחפזים לצאת והיו רצים ונחפזים מבית לבית לקבץ נכסיהן, וחפזון דמצרים היינו דכתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם (שמות יב לג), ואין חפזון אלא לשון בהלה, ודומה לו נחפז ללכת (ש"א כג כו), (בחפזם) [בחפזה] לנוס (ש"ב ד ד), (אדם) [ארם] בחפזם (מ"ב ז טו), וכל דומיהן: