Chasidut על שמות 12:35

ועתה נחזור לענינינו לבאר המדרש הנ"ל, דהנה יש להבין על יתרו הצדיק איך רצה להבדל מעדת ישראל בשביל שלא יטלו חלק בארץ, ועל כרחך צריך לומר דלא היה כונתו משום ענין גשמי, רק כך היה כונתו, דאם היה רואה שיכול להכלל בעדת ישראל לכל מילי, ולא יהיה הפרש בינו לבינם בעבודת שמים, בודאי דלא היה רוצה לפרוש מכללותם בשום אופן. אבל מכיון שהיה רואה שהוא נבדל בעל כרחו בכמה דברים מעדת ישראל בעבודת שמים ולא יכול להכלל בכללותם, עלה בדעתו כיון דבין כך ובין כך אינו נכלל ביניהם, רק דמכל מקום עובדים את ה' ית' הוא וביתו, אם כן זה יוכל לעשות גם בארצו שיעבוד הוא וביתו את ה' כל הימים. ובא משה להבטיח לו ולהראות לו שלא יהיה הפרש ביניהם כלל, דהא ההפרש ביניהם היא רק בענין תפלה שאין יכול לומר אלקי אבותינו כמו כל ישראל, רק או אלקי ישראל, או אלקי אבותיכם, וכן לענין מקרא ביכורים דאין יכול לקרות, וכן לענין וידוי מעשר מהאי טעמא, ועוד טעם נוסף משום דלא נטלו חלק בארץ. על כן הביא לו משה רבינו ראיה דגר יכול לומר לאבותינו משום אב המון גוים הנאמר לאברהם, כדעת ר' יהודא בירושלמי דקיימא לן כוותיה, ור' יהודא דבמדרש ילקוט הנ"ל לשיטתו דבירושלמי אזיל. ואבאר זה, דהנה בספרי איתא (בפרשת בא) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' (שמות יב לח), כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד). והיא לכאורה פליאה נשגבה, דמהיכי תיתי לומר דברכוש של ערב רב, נתקיים ההבטחה שהובטח לאברהם ואחרי כן יצאו וגו', ולמה לא ברכוש שהוציאו ישראל כמפורש בתורה הקדושה (שמות יב לה-לו) וישאלו ממצרים כלי כסף וגו' (שמות יב לו) וינצלו את מצרים. ודרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ט' ע"ב) עשאוה כמצולה שאין בה דגים, ואיכא דאמרי כמצודה שאין בה דגן, ואיתא במסכת בכורות (דף ה' ע"ב) אין לך כל אחד ואחד מישראל שאינו טעון עמו תשעים חמורים משא של כסף וזהב של מצרים. וכדי לבאר הספרי הנ"ל, אקדים לבאר אמרם ז"ל במסכת ברכות (שם) דבר נא באזני העם (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה אמור לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו הצדיק (בראשית טו יג) ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, עכ"ל הגמרא. ותמהו שלא יאמר אותו צדיק למה, הלא בלא זה צריך לקיים הבטחתו וההוא אמר ולא יעשה. ועוד קשה קושית הפרשת דרכים, הלא התרעומות העיקר היא על מה שלא קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אם כן למה לו לומר ועבדום ועינו אותם קיים בהם, לא היה לו לומר רק שלא יאמר אותו צדיק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ועוד דייקא תיבת בהם שני פעמים למה, ולא היה לו לומר רק ועבדום ועינו אותם קיים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים. ועיין בפרשת בא (ד"ה בספרי) מ"ש בזה בארוכה, וכאן נאמר בקצרה הצריך לענינינו.

עוד במדרש (פליאה) מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם. ונ"ל על פי מה דאיתא (תנחומא ניצבים סי' א') אלמלי היו ישראל באגודה אחת לא שלטה בהם כל אומה ולשון, והטעם לזה כי על יעקב נאמר (בראשית לב כט) ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים, והנה הוא זכה לזה לאשר כי היו בו כל מיני שלמות וכל המדות הטובות. והנה אחר כך כאשר נאסף אל עמו, נתחלק בחינתו לי"ב שבטים, ומהם לששים ריבוא צינורות הם הנפשות של ישראל, זה יש לו מדה טובה זו וזה מדה טובה זו, עד שבכללם תמצא כל המדות הטובות והשלימות שהיה בישראל סבא, ולכך הם נקראים ישראל על שמו, ואז נאמר עליהם כי שרית וגו'. אך זהו דוקא כשהם באגודה אחת וחזי לאצטרופי בהדדי, אמנם כאשר יפרדו איש מעל אחיו ואינם מצטרפים, לא יקרא עליהם שם ישראל, והבן. וזהו שאמר אלמלא היו ישראל באגודה אחת וכו', דר"ל דאז יש להם בחינת ישראל סבא, ואז לא שלטה בהם כל אומה למטה ולשון מלמעלה, כי אז נאמר עליהם כי שרית וגו'. והנה בהיותם בבחינה זו, בדין הוא שהים והשר שלו יכנעו מפניהם ולהקרע להם, אך מי יאמר שהיו באגודה אחת להיות נקראים בשם ישראל, אולם המופת לזה כי הדבור וישאלו ממצרים וגו' (שמות יב לה), נאמר להם כמה חדשים קודם צאתם, ועם כל זה לא היו בכל הששים ריבוא אחד שיהיה מגלה סוד זה למצרים, כי אלו ידעו לא השאילו להם, וכמאמר רז"ל (ויק"ר ל"ב ה') שנגאלו בזכות ד' דברים, ואחד מהם בשביל שלא היה בהם דלטורים, וכבר פירשנו על פי זה הפסוק (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, דר"ל ממה שהוציאם בכסף וזהב, מוכח שלא היה בהם כושל היינו מגלה מסתורין, וכמו שביארנו באריכה בפרשת בא (בפסוק (שמות יא ב) דבר נא באזני העם וישאלו, עיין שם). וזה דבר המדרש מה ראה להכנע מפניהם, על זה אמר ראה ישראל באים, ר"ל ששמם ישראל, והיינו שהיו באגודה אחת כנ"ל, והמופת לזה ורכוש מצרים בידם, דאלמלא לא היו באגודה אחת והיה אחד מהם מגלה מסתורן, אז לא היה מגיע הרכוש לידם, ולזה נקרע מפניהם, ודוק.

בספרי וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח), כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), עד כאן (הובא בפרשת דרכים דרך מצרים דרוש חמשי). והוא תמוה. ונ"ל לבארו בשני אופנים ושניהם בקנה אחד עולין, דהנה אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף ט' ע"א) דבר נא באזני העם (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה וכו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וכבר כתבתי מה שיש לדקדק בזה (א), בקשה זו למה, כיון דכל אדם להוט אחר ממון. (ב), מה זה כדי שלא יאמר אותו צדיק, וכי בלא זה אין צריך לקיים דבורו. ואף די"ל כפשוטו דכיון דאינם רוצים, מה לו ית' בזה, ורק כדי שלא יאמר אותו צדיק שלא ידע בזה וכן כתב הכלי יקר. אבל לא נהירא דדבורו יתברך לא יתקיים יהיה באיזה אופן שיהיה, הוא אמר ויהי. (ג), דקדוק הפרשת דרכים דלמאי איצטריך ליה לאברהם לומר ועבדום וענו אותם קיים בהם, לא הוה ליה למימר רק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דזה עיקר התרעומות, ועיין מה שתירץ שם. (ד), דקדוק המפרשים דתיבת בהם מיותר. ועוד יש לדקדק טובא בהפסוקים, כי בפרשת שמות (ג כא-כב) נאמר ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ונצלתם את מצרים, ובפרשה זו נאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם הזה בעיני מצרים וגו' גם האיש משה גדול וגו' (שמות יא ג). עוד נאמר בפרשה זו (שמות יב לה-לו) ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאולים וינצלו את מצרים.