Chasidut על שמות 12:36

ונראה ליישב כל זה בחדא מחתא, וראשון תחילה נאמר הטעם על שהכביד ה' את לב פרעה, דהנה איתא במדרש (שוח"ט מזמור קי"ג) (הובא בפרשת דרכים) שאמר משה לפרעה אין אנו יוצאין מכאן עד שתאמר הרי אתם בני חורין, והיינו משום שהיה באמצע הזמן דלא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), לכך היה צריכין לשחרורו. ולכאורה קשה הא היה מוכרח לשלחם ולשחררם, ולאו כלום היא דאונסא כמאן דלא עביד. אך יש לתרץ על פי דקיימא לן (במסכת ב"ב דף מ"ח.) תלוהו וזבין זביניה זבינא, דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנה, אבל תלוהו ויהיב לא מהני. וכאן הוי תלוהו וזבין, על פי המבואר ברשב"ם שם (דף מ"ח ד"ה התם נמי נימא גמר ומגרש), עיין שם דהיכי דלא הפסיד כלום, הוי תלוהו וזבין. אם כן הכא דאין לו היזק במה דיצאו כיון שהוצרכו לשלם שכר עבודה, אם כן מה שמגרע הוה כמכר. ועוד דאם בזמן ההוא כתיב (שמות יב לו) וינצלו את מצרים בשכר עבודה, אם כן אם היו שם עוד עד השלים הזמן, גם ארצם לא היה מספיק, ואם כן הוי כמו פשרה דדינו כמכר כדקיימא לן בחו"מ (סי' ר"ה), והבן. והנה הרשב"ם שם (ב"ב דף מ"ט ע"ב) הקשה אמאי קיימא לן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, והיינו דהוי אנוסה שלא תצער את בעלה, ואמאי לא אמרינן בזה אגב אונסה וזוזי קא גמרה ומקנה. ומחלק בין אונס גדול לאונס קטן, דהיכי דליכא אונסא כל כך, לא גמר ומקנה, עיין שם ודוק.

ועל כן אמר קדוש אלקים הבעש"ט זי"ע ועל כל ישראל בפסוק (שם ט"ו, י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והקשה שהיה לו לומר אדין אנכי כי על דבר עתיד היה מדבר, ואמר, שכבר הנה אנכי דן אותו כי זה הוא משפטו ודינו כשיגלו ישראל לשם. והוא שכאשר יגלו לשם יצאו ברכוש גדול שיעלו אתם כל הניצוצי קודש שבתוכם כמאמר הכתוב (שמות י"ב, ל"ו) וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ט':) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים ולכן אסור לשוב למצרים עוד, כיון שאין בה שום ניצוץ קדושה.

ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו (במדבר י לא). במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשכ"ו) (הובא גם כן בספר עטרת שלמה פרשה זו) וזהו: אמר ר' יהודא אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, אל נא תעזוב אותנו, עד כאן. ותמה בספר הנ"ל הלא ניסים נפלאים יותר עשה הקב"ה לישראל, ולמה הזכיר משה נס זה דוקא. ואני תמה עוד דמה זה שאמר משה לאבותינו במצרים, וכי יוצאי מצרים אבותיו היו, והלא הוא הוציאן ולא יצאו אבותיו כלל, ולא ניתן להם חן השאלה, והיא פלאי.