Chasidut על שמות 13:13

והיינו יערוף כמטר לקחי היינו התורה, תזל כטל אמרתי. יערוף לשון עורף, ועיין בתענית (דף ז' ע"א) דדרשו יערוף הנ"ל לשון עריפה, על הלומד תורה שלא לשמה ערפוהו, שנאמר (דברים כא ד) וערפו את העגלה, עכ"ל הגמרא. ואף אני בעקבותיהם אלך למדרש לשון עריפה ממש, ועיין עוד בב"ב דף כ"ה ע"א נדרש יערוף כמטר, זה רוח מערבית שבא מערפו של עולם. הרי דנדרש לשון עורף, כמו וערפו את העגלה, וערפתו דפטר חמור (שמות יג יג), והיינו אור חוזר שחוזר לאחוריו, והוא כמו שחוזר לאחוריו דרך עורף, והוא דרך רמז, והוא דבר אחד עם הפשוטו שהוא לשון יטיף כמו שפירש רש"י (ד"ה יערף). וההפרש דהיינו טל כרביבים, דהיינו דקים שפירש האבן עזרא דלא מנכר, וכרביבים היינו וא"ו המחלקת, דהיינו גסים. והטעם (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, דהיינו שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, ולכך הוא כדמיון המטר, ולאלקינו דייקא. אבל אני ה' לא שניתי כי (דברים לד ד) הצור, שצור עולמים היינו שממנו חוצב כל הבריאה ואז לא היה מעשה, תמים פעלו היינו בשלימות הגמור ולא יעדיף, רק כי כל דרכיו (משפט), היינו בדרך שהשפע הולך אית היכלא דדינא ושם נתעכב, כמבואר בזוהר הקדוש.

ובזה מבואר דקדוק מה שאמר משה לישראל זכור את היום הזה כו' (שמות יג, יג) כי בגמרא (ראש השנה יא.) אמרינן חד אמר בניסן עתידין לגאול וחד אמר בתשרי עתידין לגאול. ופירשו המפורשים דלא פליגי, דאם יהיו כולם זכאים יגאלו בתשרי ואף על פי שבתשרי שורה מדת הדין כיון שהם ראוים לגאולה אבל כשיהיו כולם חייבים חס ושלום אז בודאי יגאלו בניסן שהוא עת רחמים. ונמצא כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה קדש לי, שיקדישו לה' מפני שמצד הדין מחוייבים להקדיש כל בכור שהרג כל בכור מצרים ובכור ישראל גאל ומשה היה ירא שיאמרו לו ישראל שהם ראויים לגאול ולזה הקדים להם משה הקדמה זאת זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו', שהשם יתברך הוציא אתכם בחודש ניסן, ועוד כי בחוזק יד הוציא ה' כו', דהיינו שהיה צריך להתחזק על מדותיו כנ"ל ונמצא מזה הוכחה שלא היו ראוים לגאול. והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל ושוב לא יהיה להם פתחון פה להשיב על המצוה הזאת להקדיש כל בכור כיון שלא היו ראוים לגאולה והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג כל בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל הדין נותן להקדיש כל בכור לה':