Chasidut על שמות 13:19

וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְמֹחִין זַכִּים אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, (כמובא בזוהר) [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב]: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת מֹחִין, וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת צַדִּיק, הַיְנוּ שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְמֹחִין אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים.

ועיין מ"ש מהר"ם א"ש כאן סמיכות הפרשה, דלמעלה (בראשית נ כד) אמר יוסף אל אחיו פקוד יפקוד אתכם, רמז להם שהם בעצמם יעלו אל הארץ וגו', (וכמ"ש רש"י בפרשת בשלח (שמות יג יט, ד"ה והעליתם) שאף עצמות השבטים העלה עמהם), וצוה להעלות עצמותיו עמהם, אך שלא יקשה הלא כל המת בחוץ לארץ ונקבר בארץ, עליו נאמר (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי (זוהר ח"א רכ"ו ע"א), לכך נאמר (שמות א א) ואלה שמות בני ישראל, אף על פי שמנאן בחייהם, חזר ומנאל במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, כדאיתא במדרש רבה מה כוכבים עומדים ביום ובלילה אלא שאינם נראים ביום, אף צדיקים כן שאפילו במיתתן הם חיים אלא שאינם נראין, ואם כן אינם מטמאין כלל, ולכך עלה בדעתו להקבר בארץ עכ"ל, ואם כן צריך הוא"ו להעיד ביהודה כנ"ל. ועל פי דבריו של מהר"ם א"ש הנ"ל נתיישב לי דאמר ואלה שמות וא"ו מוסיף על ענין ראשון, וגם קושיות המפרשים למה לא נמנו במיתתן כל השבעים נפש, ולדבריו אתי שפיר דלא צריך למנות רק אלו הראוים להקבר בארץ, ודוק.

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות י״ז:י״א).
והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה מדוע ביציאת מצרים כתיב (שמות י״ד:י״ד) מה תצעק אלי וכתיב (שם) ד' ילחם לכם ואתם תחרישון, ואיתא בזוה"ק (בשלח מ"ז:) לא תתערין מידי דלא אצטרכו לכו. ואצל מלחמת עמלק הוצרך כ"כ התגברות עבודה, שח"ו רגע אחת אם לא היה בהתגברות עבודה אז ח"ו וגבר עמלק. רק הענין בזה שבמצרים היו משופעים כ"כ, עד היכן שאיתא (מכילתא יתרו) אין עבד יכול לברוח ממצרים, היינו שכ"כ היו משופעים עד שהיה נדמה להם שטוב להיות עבד בארץ הזה מלהיות שר בארץ אחרת, ומצרים התפשטו עצמם בלי שום מעצור לרוחם, וכמו שכתוב (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם. וכשבא יוסף הצדיק למצרים נתן להם עצה, שאם תרצו שתהיה לכם קיום תצמצמו עצמכם מימי השובע לימי הרעב, כדכתיב (בראשית מ״א:ל״ב-ל״ג) ועתה ירא פרעה איש נבון חכם וגו' ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות וגו' ולא תכרת הארץ ברעב. ולפי שכל צמצומם היה רק כדי שיהיה להם קיום והויה. לזה איתא במדרש (תנחומא מקץ ז') שהפירות שהפקידו נקרבו ולא היה להם קיום, שאני ישראל שכל צמצומם רק לכבוד שמים, ולפיכך יש להם קיום והויה, וכל זמן שהיו ישראל אצלם בגלות לא נאבדו כיון שהיו לבוש ליוסף הצדיק, הגם שהיו לבושים רחוקים מ"מ לא נאבדו, כי הלבושים של ישראל אף הרחוקים יש להם קיום. ולפיכך אצל הגאולה כתיב (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי כל זמן שהיה אצלם נקודה של יוסף הצדיק היה להם קיום. ולפיכך כתיב ואתם תחרישון, לא תתערין מידי דלא אצטרכו לכו, שמזה עצמו נתבררו ישראל שהם גדולים, שאפילו הלבושים הרחוקים שלהם יש להם קיום. ואח"כ כשניטל מהם נקודת יוסף הצדיק נאבדו לגמרי כרגע אחת. שאני עמלק שהוא הולך בקטרוג, כיון שאין אדם יכול לברר עצמו ואפילו מי שהולך בעבודה היותר גדולה, ורק יוצרך להשי"ת שיחתום שמו עליו על כל עבודותיו. והשי"ת הוא כל יכול, ויכול לברר אותו אף שעושה בזדון. ואיתא במדרש (תנחומא תצא י"א) כל זמן שעמלק בעולם כאילו כנף מכסה את הפנים, היינו, שהוא המסתיר ואומר שאין צריך כלל לעבודה, כיון שבלתי השי"ת אין האדם יכול לברר עצמו ולמה צריך כלל להתחיל בעבודה. וכל הטעותים של ישראל נמשך מזאת הדיעה, כל זמן שעמלק בעולם. והטעות שהיה לשאול המלך כדכתיב (שמואל א ט״ו:ט׳) ויחמול שאול והעם על אגג וגו' וכן הטעות של יואב שאמר אנן זכר קרינן (ב"ב כ"א:) הכל נצמח מזה שיש עדיין עמלק בעולם, ולפיכך אצל מלחמת עמלק צריך התגברות עבודה. וכאשר יניח משה ידו וגו' שאם ח"ו לא הלך בהתגברות עבודה, יש מקום לקטרוגו וח"ו גבר עמלק, אבל כאשר ירים משה ידו שהלך בהתגברות עבודה, אז וגבר ישראל, כי כן הציב השי"ת, מי שמברר עצמו עד מקום שידו מגעת ומה שאין באפשר לברר עצמו ע"ז גומר השי"ת. אבל עמלק כיון שהולך בזדון יאבד לגמרי: