Chasidut על שמות 14:12

והנה דתן ואבירם בודאי לא אמרו כי יראים שלא יכנס האמת בלבבם, כי אם כה היה דבריהם כבר היו מודים על האמת. אך כזה היה דבריהם, כי אם ינענעו להם ראשם בקצת, אזי יגבר עליהם בפיתויו וחלקלקות לסמא עיניהם היפך האמת ועפרא לפומייהו. והנה שם בספר הנ"ל בשער חמישי כתב, כי מה שלא אבו שמוע במצרים, הוא מפחדם אשר המלך הגדול לעוצם גדולתו לא ישים לב עליהם, ולזה בחרו בשפלות יותר מבהפקרם, עיין עליו. והנה ידוע מרז"ל (נדרים נ"ה ע"א) כי במדבר מורה על מקום הפקר, כמו שדרשו ממדבר מתנה (במדבר כא יח). ועל פי זה יתפרשו הפסוקים בפרשת בשלח (שמות יד יב-יג) הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותינו במדבר. ותשובת משה להם (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה', והבן זה. ועל פי זה יתבארו הכתובים בפרשה דילן וישלח משה לקרא וגו', ר"ל בהדרגה כי מצד שיעלו קצת בשמעם אליו לבא אצלו, זה יהיה סיבה והדרגה להם לקבל האמת. אמנם הם הבינו זה, ולכך אמרו לא נעלה כי התאוו תאוה, והבן. והנה באלו המופקרים אף כי היא גריעותא מצד כי נתונים למקרים ולטרף, מכל מקום יש בו גם כן מעליותא כי אין עליהם עול שר, אבל אם השר ישים עליהם עולו, ועם כל זה לא ישמרם ויהיה מופקרים, הוי כולו לגריעותא, והבן. והנה עוד מבואר ממה שכתבנו כי אם היה מכניעים עצמם קצת שיבואו אצלו, כמו ששולח אחר אחד מהשומעין לקולו, הוי זה סיבה להכנעה יותר גדולה. וזה היה דבריהם המעט כי העליתנו וגו', ר"ל אף אם במצרים היינו בעוני ובקושי, מכל מקום היינו בארץ טוב בלי הפקר. אבל עכשיו אנחנו מופקרים ונתונים למרמס, והיינו להמיתינו במדבר ר"ל מופקרים כנ"ל, ורעה עוד מזה כי תשתרר עלינו ועולך הכבד עלינו, ונשארנו אזי קרח מכל צד, והוי כולו לגריעותא כנ"ל, והבן. ואמרו גם השתרר, ר"ל כי ההשתררות הלזו הוא רק בשביל השתררות עוד יותר, והיינו כי תשתרר עלינו, הוא בשביל השתרר נוסף על הראשון. והנה עד הנה לא היתה תלונתם על העדר הטובה, כי גם אף אם היה עושה להם טובות, מה כל זה איננו שוה לנגד הרעה הנצמח להם מהפקרם במדבר, ועכשיו התלוננו כי אף גם זאת לא נצמח להם שום טובה מכל התלאה אשר השיגו בסיבתו, והיינו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו וגו', ומכל זה החליטו אשר כל מגמתו לסמות את עיניהם בשררותו עליהם, והיינו העיני האנשים ההם תנקר, והנה כי כן לא נעלה, דהיינו כמו לא תאבה כנ"ל, לכך ויחר למשה מאד על זה שהתגבר עליהם הרשעות כל כך עד היה יראים שלא יבא בהם מהתעוררות תשובה, ודי בזה העדר כבוד שמים, והבן כי בזה מיושבים כל הקושיות הנ"ל ונכון הוא בס"ד.