Chasidut על שמות 14:13

אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלהיכם וגו'.
איתא במדרש (תנחומא נצבים) מפני מה עשאן מצבה מפני שמשתמשין מדעת לדעת, מדעת משה לדעת יהושע מדעת יהושע לדעת הזקנים, ואף יהושע עשאן מצבה וכו'. כתיב (שמואל ב ז׳:י׳) ושמתי מקום לעמי ישראל וגו'. וביאור זה, כי כל היראות והפחדים נמשך מזה שישראל אינו מכיר את מקומו, ועיקר הכרתו של אדם הוא להכיר שהקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. והיינו שאצל השי"ת הוא השלימות היותר גדול ואינו צריך כלל להבריאה, ורק מצד הבריאה שהשי"ת חפץ להיטב לבריותיו הציב לבוש שיעבדו אותו, וכביכול שכבוד שמים חסר בלתי עבודת ישראל, ואחר הבירור שישראל מברר עצמו, אז מראה השי"ת שבמקום הזה שאין צריך כלל להבריאה, שזה נקרא עתיקא קדישא שם נכללו כל עבודת ישראל וזה ושמתי מקום לעמי ישראל וגו'. וכמו שמצינו אצל יעקב אבינו ע"ה שהלך בבירורים היותר גדולים, כתיב (בראשית כ״ח:י״ג) והנה ד' נצב עליו, נצב, רומז על עתיקא קדישא, וכתיב (שם) הארץ אשר אתה שוכב וגו' ואיתא בש"ס (חולין צא.) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, וארץ ישראל רומז על עבודה, והיינו שהראה לו השי"ת שכל עבודתו נכלל בעתיקא קדישא, וזה מורה והנה ד' נצב עליו. ואצל קריעת ים סוף ג"כ כתיב (שמות י״ד:י״ג) התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום, כי שם היה קטרוג גדול מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו וכו' כדאיתא בזוה"ק (תרומה קע:) והראה השי"ת, כי כל ישראל מקומם הוא בעתיקא קדישא, כדאיתא בזוה"ק (בשלח מח) מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא. וזה מורה מאמר המדרש כשמשתמשין מדעת לדעת עשאן מצבה, היינו שמשרע"ה רצה לקבוע כל עבודתם שסבלו דור המדבר אצל באי הארץ, שהם לא יוצרכו לסבול עוד, מזה עשאן מצבה, היינו שהראה להם השי"ת שכל עבודתם נקבע אצלם ויש להם מקום בעתיקא קדישא, שלשון מצבה מורה על זה, וזה אתם נצבים היום:

כתב הטור או"ח (סימן ת"ל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור (שמות יב ג), ואז היה חל בשבת, ולקחו כל אחד שה לפסחו, ושיניהם של מצרים קהות על ששוחטין את אלקיהם ולא היו רשאין לדבר דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת גדול. והקשו הפוסקים דהוה ליה לייחס הגדולה ליום העשור בחדש, או שכל הד' ימים יהיו נקראים גדולים. ונראה לתרץ בהקדים לבאר מקראי קדש בפרשת בשלח (שמות יד ט-כב) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה וגו'. דקשה (א), הנה המקרא הזה מסורס ומיותר הרבה. (ב), והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י). פירש רש"י (ד"ה נסע) בשם התנחומא (שמו"ר ט"ו ט"ו) ראו שר של מצרים נוסע לעזור למצרים. וקשה למה לא בא במצרים לעזרתם, רק כאן ביציאת מצרים. (ג), להבין טענת ישראל המבלי וגו' מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים (שמות יד יא). (ד), להבין תשובת משה (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו'. (ה), להבין ההמשך לזה אומרו ית' למשה (שמות יד טז) ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו'. (וא"ו), אומרו (שמות יד יח) וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וגו'. קשה הלא בהכבדי בישראל ראוי לומר, דזה נס וזה טבע. (זיי"ן), (שמות יד כב) והמים להם חומה משני צדדים, למה לא היה כמו בירדן. (חי"ת) להבין אומרו בשירה (שמות טו א) כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, מה הוא גאה גאה על ידי סוס ורוכבו וגו', למה פתח בנס הים דוקא, ואגב זה נבין למה מכה ראשונה היה במים שנהפכו מימי היאור לדם (שמות ז כ).

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. (שמות י״ד:י״ג) בזה"ק (בשלח מ"ז.) אמר ר"ש זכאה חולקיהון דישראל דהא רעיה כמשה אזיל בגווייהו וכו'. היינו שיש כמה וכמה לבושים מאורו ית' עד תפיסת אדם ואף שמצד השי"ת אין שום חילוק מקרוב לרחוק ואין שום מקום פנוי מאורו ית'. אכן מצד תפיסה הנמוכה מצד האדם שאין בכחו לקבל אור אם לא ע"י התלבשות לכן מצדו נדמה לו שהאור רחוק ממנו יען שאינו מכיר את האור בעוצם הבהירות כפי שמאיר בשורשו. אכן משרע"ה היה יכול להראות לישראל האור בעצם הבהירות כפי שהוא בשורש כי הוא הממוצע בין השי"ת לישראל כדכתיב (דברים ה׳:ה׳) אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'. וזה שאמר משרע"ה לישראל אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' שהאיר לעיניהם מפורש הכריתת ברית שהיה להשי"ת עם האבות בלי שום לבוש: